בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסיכיאטריה ואנכרוניזם

167תגובות

לפני כחודש וחצי קמה מחאה נגד הספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (אליצור, טיאנו, מוניץ, נוימן, הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב). הספר, שראה אור בגרסתו הנוכחית ב-2010, מציג עמדות אנכרוניסטיות ושגויות נגד הומוסקסואליות. מומחים לבריאות הנפש, אנשי חינוך וחברי הקהילה ההומוסקסואלית מחו על התכנים של הספר שמשתמשים בו בתוכניות לימוד רבות.

זוהי מחאה מוצדקת. ספר לימוד המשמש בהוראת בריאות הנפש בשנת 2012 אינו יכול להציג הומוסקסואליות באופן שבו מתאר אותה פרופ' שמואל טיאנו בפרק שחיבר, היינו כ"הפרעה נפשית" המופיעה, בין היתר, בעקבות "צורך תלותי חזק". טיאנו אף כותב, כי אפשר לטפל בהפרעה הזאת באמצעות טיפולי המרה.

אבל אין די בלובי המכובד שיצא נגד הפן ההומופובי של הספר. אפשר אפילו לומר, שהדיון בהיבט זה מאפיל על גילויים של עמדות חשוכות ומסוכנות לא פחות המופיעות בספר. גם אם נניח לניסוחים בעייתיים בסוגיות כמו טיפול באבלים, בנכים ובאוטיסטים, יש נושאים שבהם סטייה מן האמת אינה רק מביישת את הכותב, היא גם סכנת נפשות.

דוגמה לכך היא הפרק המסביר, כי גילוי עריות בין אב לבת הוא בעצם אשמת האם, הנמנעת מקיום יחסים עם בעלה, או תוצאה של פיתוי האב על ידי בתו. בעניין אחר נכתב, כי רוב הילדים המוכים הם חריגים ובעייתיים. כלומר, לפי הספר, ילדים "נורמליים" לא מוכים.

לעמדות אלו חשופים, בין השאר, סטודנטים לפסיכולוגיה, לפסיכיאטריה, לרפואה ולעבודה סוציאלית. כפי שנטען בעצומה נגד הספר, השפעתו הפוטנציאלית על מטפלים אלה הופכת את התכנים הללו למסוכנים ממש. אבל יש סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, לכך שהעמדות המופיעות בספר מסוכנות: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" נמצא בשימוש נרחב במערכת המשפט ובמערכת הרווחה. סקירה מהירה במאגר המידע המשפטי "נבו" העלתה 32 ציטוטים של "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה". זהו רק קצה הקרחון משום שכתבי תביעה, כתבי הגנה ומקרים המסתיימים בפשרה אינם מופיעים במאגרי המידע המשפטיים.

היה אפשר לצפות, כי בעקבות המחאה נגד הספר ימהרו האחראים לטפל בבעיה. אבל בתגובה שהתפרסמה ב"הארץ" התחמק מנכ"ל הוצאת דיונון מהתמודדות עם הטענות. מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה על המחאה: "במסגרת החופש האקדמי (המעוגן בחוק) הנתון למוסדות להשכלה גבוהה, הם אלה הקובעים את הביבליוגרפיות הרלוונטיות לכל תחום ותחום הנלמד במסגרתם".

תגובות אלו אינן הולמות את גודל המחדל. הטענה בדבר חופש אקדמי אינה קבילה במקרה זה. חופש אקדמי אינו חל על תוכן שגוי מבחינה מדעית. בנוסף, חופש זה אינו יכול לחול על תכנים פוגעניים, המצדיקים, בנסיבות מסוימות, אלימות של אב כלפי ילדיו, גילוי עריות וכו'. המינוח המתאים אפוא אינו חופש אקדמי, אלא רשלנות מקצועית.

טוב היה, אם המו"לים והמועצה להשכלה גבוהה היו מקשיבים לצו מצפונם ומושכים את הספר מהמדפים ומתוכניות הלימודים. אבל גם אם הם, והמחברים, אינם מוטרדים מתרומתם לפסיקות המקלות עם עבריינים, כדאי לכל המעורבים לשקול את האפשרות, שהספר חושף אותם לתביעות נזיקין מצד כל מי שנפגעו על ידי האבחנות האנכרוניסטיות, הפטריארכליות והשגויות המופיעות בו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו