בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק רצינו 2.5 חדרים

109תגובות

מאז שהתחלנו לחפש דירה, אני מכנה את עצמי בשנאה עצמית: "היהודי זיס". היהודי זיס הוא גיבור סרט תעמולה שצולם ב-1940 בהוראת שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, והוא גרסה אנטישמית-קריקטורית לספר (האנטישמי פחות) שכתב ליאון פויכטוונגר ב-1925.

הפוסטר של הסרט, שהפך עם השנים לאייקון בתעשיית התיעוד של התקופה, מציג את דיוקן הגיבור: גבר חמור סבר בעל פיאות כהות מסתלסלות, אף מעוקל, עיניים כהות - כולם מאפיינים חיצוניים אנטישמיים מובהקים. העיניים השחורות והיהודיות שלו, עיני השחקן פרדיננד מריאן, הלא-יהודי בעליל, מביטות באובייקט כלשהו מחוץ לפריים, בזווית אלכסונית, שאמורה לשוות למבטו תחמנות, תאוות בצע וערמומיות. אני רואה במבט הזה דווקא חשד טורדני, זעם יוקד ותוגה עמוקה. כי זה, פחות או יותר, מה שאני מרגישה מאז שהתחלנו לחפש דירה.

המוטיבציה להיכנס לתהליך של קניית דירה בישראל - שמהר מאוד מתגלה כמסע מפרך בעל צביון קרקסי - היא יהודית במהותה, שלא לומר יהודונית. לכינוי הגנאי הזה, באופן מוטעה, מיוחסות שאיפות גדולה ומזימות להשתלט על העולם ומשאביו. מבחינה מילולית הוא מייצג דווקא קטנות, שבריריות, קיום זעיר בגודל של חרק או וירוס, שכל תכליתו היא ניצחון במלחמת ההישרדות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

הקיום שלנו, שלי ושל זוגתי, קטנטן למדי: אנחנו לא מחפשות השקעה טובה או מקור להתעשרות והתעצמות, אלא קורת גג בת 2.5 חדרים. אנחנו מתעלמות מהתחזיות האפוקליפטיות בדבר 2,000, 3,000, 4,000 (וכן הלאה) טילים איראניים המכוונים לישראל. אנחנו מתעלמות גם מנבואות החורבן על הליכה לאבדון חברתי-מדיני לצלילי "האח הגדול" ו-"The Voice". אולי אני טיפשה, אבל אני יהודונית שכמהה לבית בגבעתיים, לא לדירה שזולה בשליש בברלין.

חלק מהעניין של להיות יהודון הוא גם לסבול ללא סוף. שוק הנדל"ן בישראל מספק שפע הזדמנויות לכך. לב הסבל הוא כמובן העסקה הכלכלית המפוקפקת בהגדרה: המשמעות של רכישת דירה בעבור זוג צעיר, שאינו נמנה עם הצאצאים של אחת ממשפחות הטייקונים, היא שאיבת חסכונות הפנסיה של ההורים ושעבוד העתיד כולו. התמורה: בעלות על דירת 2.5 חדרים בבניין בן 50 לפחות, בלב אחד מאזורי הסכסוך הקשים בעולם. מציאה.

לעניין הכלכלי - שידמם לנצח, הרבה אחרי שהדירה שנרכשה ביזע ובעמל כבר לא תתאים לצורכי המשפחה - מצטרפות אי-נעימויות נוספות, שמענות את מי שכבר החליט שהוא ב"פנים". אחת מהן למשל היא תרבות השקר, החלטורה והקומבינה המושלת בענף, המכונה בחיבה מרירה: "המערב הפרוע".

נתונים שקריים, הסתרת פגמים, ניפוח מחירים ותפישת מרחב מעוותת לחלוטין בכל הנוגע לשטח הדירה (שממיליון סיבות תמיד קטן יותר בטאבו) הם חלק בלתי נפרד מתרבות המשא ומתן. תמיד יש כבר "קונה רציני מאוד" שנמצא במו"מ מתקדם על הנכס ושהציע, כמובן, מחיר גבוה, "אפילו גבוה ממה שביקש המוכר". סיפורים והמצאות - חנייה/מרפסת/חדר מגורים שאינם רשומים בשום מקום, אבל יחד עם זאת הם "חוקיים לחלוטין" - ממוחזרים בשלומיאליות ולעתים קרובות מכילים סתירות פנימיות מגוחכות.

למרבה הצער, בעלי המקצוע שאמורים היו להקל על תהליך המכירה-קנייה, תוך יצירת חיץ סטרילי והגון ככל האפשר בין המוכרים לקונים, רק מחמירים את המצב. מתווך נדל"ן הוא מקצוע ראוי, מכובד וחשוב, אך העובדה שכה רבים מהעוסקים בו בישראל משקרים ללקוחותיהם על בסיס קבוע, מפחיתה מיעילותו. כבר פגשנו במתווך שבלהט הרצון לסגור עסקה ניסה לשכנע אותנו לקחת משכנתה רצחנית (הרי לא הוא זה שישלם אותה). פגשנו אפילו במתווך שניסה למכור לנו דירה שכלל אינה בבעלות הלקוח שלו אלא בבעלות גוף שולי כמו קרן קיימת לישראל. אלו מכתימים את שמם של מתווכים הגונים, שבטוח קיימים פה ושם (כמו דירות עם מרפסת חוקית מצפון לגדרה).

"לבדוק כל דבר בשבע עיניים" ו"כל עוד לא הוכח אחרת - כולם משקרים", הם עקרונות מפתח. אם אתה לא מתחמן קצת בעצמך, אתה נתפש כפראייר, שה תמים שניתן לחלוב עד תום. קונה שהתברך בתכונות כמו יושר, צניעות וסלידה מכוחנות - בעבר הרחוק מעלות משובחות - חוטף על הראש עוד 50 אלף שקל. כך מתנהל לו השוק באווירת תחבולות, חמדנות וחשש - אותן התכונות שמיוחסות לדיוקנו של יהודי זיס.

דירה בישראל, בניגוד למקומות אחרים בעולם, אינה נתפשת כמוצר השקעה בעל שיקולי רווח מול הפסד, או כשירות ממשלתי בתמורה לתשלום מסים. היא נתפסת כצורך קיומי, שאנשים מוכנים לשלם עליו כמעט כל מחיר. כרישים ודגי רקק עסקיים זיהו היטב את ההתניה התרבותית החזקה הזאת, והודות להזנחה ממשלתית מתמשכת פרצו את התחום ועשו בו כבשלהם.

השאלה היא מה יקרה כאשר לאף אחד - פרט לשכבה עשירה ודלילה מאוד - כבר לא יהיו יכולת או רצון לקנות דירה. היום הזה, אגב, עומד ממש בפתח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו