בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכן ההגינות של ברק?

87תגובות

ב-9 ביוני 1954 התיישב עורך הדין ג'וזף וולש מול הסנטור ג'וזף מקארתי, כדי להגן על הצבא האמריקאי מפני האשמות שווא על חברות של מי מאנשיו במפלגה הקומוניסטית. הסנטור מקארתי נחשב לגיבור כל-אמריקאי עד לאותו הרגע. הוא זכה לתמיכה, ואף להערצה, מהעם האמריקאי. עד שמעד, עד שהלך צעד אחד יותר מדי, עד שהאמביציה הפוליטית שלו נחשפה לעיני כל - בכיעורה, בשטחיותה, בתחכומה הרטורי המעושה, והכל הבינו שמאחוריה לא היה דבר מלבד תאוות שלטון של איש קטן.

"בסופו של יום, אדוני", אמר לפתע עו"ד וולש לסנטור הנערץ מפעם, הקליפה שהכזיבה, התעלול שהתיש, "האם לא נותרה בך טיפה של הגינות?" מקארתי ניסה לענות, אך רעם של מחיאות כפיים החריש את דבריו. מחיאות הכפיים של מי שהבטיחו להם שחר של יום חדש והם קיבלו תחת זאת אפילה מתמשכת.

ביוני 99' צעד אהוד ברק אל בימת הניצחון של כיכר רבין (גילוי נאות: אחי, משה גאון, היה ממנהלי הקמפיין של ברק). הוא בא לשם כדי להודות לאלפי הצעירות והצעירים שבזכותן נהפך משר פנים אפור, פוליטיקאי כושל ש"לא ממריא", לראש ממשלה. בעבור רבים מאתנו, בני הדור הרלוונטי ששמע את אקדחו של עמיר ב-95' ושעט אל הכיכר ארבע שנים לאחר מכן, הלילה הזה היה אחד המאושרים בחיינו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

ברק התחייב לבצע מהפכה אזרחית; להפנות כספים מישיבות והתנחלויות אל בתי חולים ואוניברסיטאות; להביא לפשרה בת קיימא עם הציבור החרדי ובעיקר - לקבור את הקריירה הפוליטית של בנימין נתניהו, מנהיג הימין הקיצוני. "מאה אלף ישראלים איבדו את עבודתם", זעקו תשדירי הבחירות של ברק ב-99', "למה שהוא יישאר בעבודתו?!" אירועי יוני 99' היו במידה רבה הגרסה הפוליטית של יולי 2011.

אחר כך ברק הפנה עורף לכל הבטחותיו האזרחיות, הסתכסך עם כל יועציו, מוטט את מפלגתו, עשה כסף רב בייעוץ ביטחוני בזכות קשריו, חזר אל מפלגת העבודה בבחירות 2009, הוריד אותה מ-19 מנדטים ל-13, והצהיר כי "לטובתה" היא חייבת להצטרף לממשלה.

"מי שחושב", אמר ברק במארס 2009, "שיותר נכון לבנות את מפלגת העבודה כגלגל חמישי באופוזיציה ולא כמשקל נגד בממשלה, לא יודע על מה הוא מדבר". בינואר 2011, רגע לפני פרישת העבודה מממשלת נתניהו, שלף ברק גרזן והורידו על הענף המפלגתי שבזכותו נהפך משר פנים גרוע לראש ממשלה. דור שלם שהאמין פעם בברק צפה במחזה בפה פעור, באגרופים קמוצים. אחר כך פישפשנו בבוידעם כדי להוציא משם אוהל.

ועכשיו אהוד ברק שני רק לזאב אלקין בכל הנוגע לנאמנות לקואליציה בהצבעות - הצביע בעד הצעותיה ב-99.9% מהמקרים, על פי אתר "כנסת פתוחה". ועכשיו אהוד ברק מבשל מלחמה ישראלית-איראנית, משמיד את אותה מהפכה אזרחית שהבטיח פעם באמצעות דרישות תקציב מופרעות לצה"ל, משגר את עינת וילף לרדיו כדי לפמפם שהוא "המתאים ביותר לכהן כשר ביטחון" גם בממשלה הבאה, ואפילו רץ בעצמו לרינו צרור, בראיון לרגל יום הולדתו ה-70 שחל בשבוע שעבר, כדי למלמל עוד משהו על "הפוטנציאל האדיר של מפלגת עצמאות".

ואני שואל: מר ברק, האם לנצח תיתלה בתהילת העבר שלך כדי להצדיק את עליבות ההווה? האם לא גרמת מספיק נזק לחברה הישראלית? האם לא נותרה בך טיפה של הגינות?

Read this article in English: Have you no sense of decency, Mr. Barak?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו