בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה הציבור הערבי שותק

19תגובות

במאמרו "דממה גדולה ואפלה" ("הארץ", 6.2) מטיח אליעזר יערי האשמה גורפת בציבור הערבי בארץ, על שתיקתו נוכח הזוועות והטבח שמחוללות הפלנגות של משפחת אסד בעם הסורי שיצא לרחובות בדרישה לדמוקרטיה. לראשונה זה שנים העם הסורי מתקומם נגד הדיקטטורה האפלה שהנהיג האב חאפז אל-אסד לפני 40 שנה, ואותה הוריש לבנו בשאר, כאילו היתה נכס משפחתי.

יערי מתלונן על תפקודה של החברה האזרחית הערבית ובעיקר על ארגוני זכויות האדם, שלא הרימו קול זעקה נגד מעשי הטבח בסוריה. ואולם, לרוב מדובר בארגונים קטנים, הפעילים ברמה המקומית וקולם לא נשמע. הארגונים הארציים הגדולים הם בדרך כלל ההיפך הגמור מחברה אזרחית. אני בטוח שיערי מודע לכך, שרוב הארגונים הארציים בחברה האזרחית הערבית, שבתפקידו כמנהל הקרן החדשה לישראל הוא עזר להקים ולחזק, פועלים כשלוחות של המבנה המפלגתי.

להוציא מספר מצומצם של ארגונים, שייעודם ופועלם מכוון לחיזוק החברה והאינטרסים שלה, שאר הארגונים שמכונים ארגוני חברה אזרחית הם סניפים של מפלגות, שמעסיקים פעילים אך ורק על פי שיוך מפלגתי. נהנים מארגונים אלה קבוצות מצומצמות של פעילים, הנוהגים בהם כאילו עברו אליהם בירושה, בדיוק כפי שבשאר ירש את המדינה ועושה בה כרצונו. החומרים שמפיקים הארגונים הללו נקראים על ידי תומכי המפלגה שלה משויך הארגון ובאירועים שהם מקיימים יש נוכחות של פעילים מפלגתיים שרופים בלבד.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

בהרבה מובנים ארגונים אלה תורמים לפיצול שממנו סובלת החברה הערבית. עובדיהם, שרבים מהם קיבלו תפקיד כמחווה על תרומתם המפלגתית, עדיין נשלטים על ידי המנהיגות הפוליטית ופועלים כרצונה, עם רמת אוטונומיה ויכולת שיפוט עצמאית ירודה ביותר.

יערי ועובדי הקרן החדשה לישראל ידעו ושתקו. כנראה שקניית שקט ברחוב הערבי חשובה יותר מפיתוח חברה אזרחית רצינית, המייצגת את כל רובדי האוכלוסייה ופועלת על פי אינטרסים כלליים, לא רק מפלגתיים.

על פי סקר שביצע פרופ' שיבלי תלחמי מאוניברסיטת מרילנד, אשר הוצג בכנס על האביב הערבי שנערך באוניברסיטת חיפה בחודש שעבר, כ-76% מהציבור הערבי בארץ מצדדים במהפכה ובמהפכנים ורק 18% מצדדים באסד ובשלטונו.

הציבור הערבי נמצא בצד הנכון, הדמוקרטי וההומני, שמבין כי בפני הערבים עומדת הברירה להצטרף לעולם הנאור או להישאר בימי הביניים, שבהם שליטים עושים במדינה כאילו היתה חלקה פרטית שלהם. הבעיה היא במנהיגות הערבית, או לפחות בחלקה הגדול, שמונחית על ידי אופורטוניזם.

אלה המנהיגים ששיחרו לפתחו של חאפז אסד האב ובשאר הבן, ולפני כשנה וחצי הרחיקו עד לטריפולי, כדי להשמיע דברי חנופה באוזניו של "מלך המלכים" מועמר קדאפי. אלה מנהיגים שפעם הם בצד אחד ופעם בצד השני, תלוי במשחקי הכבוד. מנהיגים אלה הם המכשול בפני מתן ביטוי רציני והולם לציבור הערבי ורצונותיו.

במקום להתמקד בביטוי העמוק והמשמעותי של המהפכות הערביות, שמחפשות אפיקי פיתוח ודמוקרטיה לראשונה בתולדות הערבים בעת החדשה, מפלגות ומנהיגים פוליטיים מריעים לסין ולרוסיה על הווטו במועצת הביטחון.

סין ורוסיה, שבהן מתקיימים משטרים אפלים שחירות וזכויות אדם זרות להם, שותפות לטבח ברחובות דמשק, חומס וחלב. התמיכה בהן מעידה על הידרדרות מוסרית שמסירה את המסיכה מפני המנהיגים ומראה את האמת: אליטות המתנהלות בחמדנות ואופורטוניזם. היום הם בצד אחד ומחר, כשהמשטר ייפול, יקפצו לצד האחר. תמיד יתמכו בצד המנצח, שמקבל את פניהם בארמונותיו, כדי שישרתו את מטרותיו.

הכל אופורטוניזם - מוסר, דמוקרטיה וזכויות אדם הם ערכים שרואים אותם מנקודת מבט חד-צדדית, זו שלהם. השאיפה לצדק, כבוד וזכויות יסוד תישאר נחלתו של הרוב הדומם ושל הארגונים המעטים שכן יוצאים להפגין, וישמיעו את דעתם מעל לכל במה, גם בנצרת.

ד"ר גאנם מלמד בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו