בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ובינתיים, בישראל הסובייטית

107תגובות

נפל דבר בישראל הרוסית. אתר חדשות רוסי-ישראלי פופולרי "פולוסה" ("נתיב", "מסלול") פירסם ב-27.1 סיפור קצר מאת מיכאיל יודנין - סופר רוסי-ישראלי המתגורר בארה"ב - על מותו של ילד פלסטיני בהפצצת חיל האוויר הישראלי. מערכת האתר ראתה לנכון להקדים לפרסום הערת הבהרה: מלכתחילה לא רצינו לפרסם את הטקסט, אך בעצת עמיתינו העיתונאים הישראלים החלטנו לעשות כן. אנא מכם, רבותי, גלו "סובלנות", "סובלנות", "סובלנות".

המלה "סובלנות" הופיעה בעברית, בקריצה סרקסטית משהו, משועשעת, כנראה בניסיון להפיס מראש את הקוראים, מתוך הנחה שמרביתם לא מתכוונים לסבול את הטקסט. הנחת המערכת התאמתה במלואה, אך קריצתה נדחתה בשאט נפש: הקוראים הזועמים לא הסתפקו בהוקעת המחבר, שהוכרז כנטול צלם אנוש; הם התנפלו גם על המערכת בשל עצם פרסום הטקסט, ותבעו, באיומי חרם, להסירו מהאתר.

המערכת נחרדה. סרגיי הירשפלד, העורך הראשי של האתר בכבודו ובעצמו, ירד אל העם כדי להרגיע את רוחו: לא פירסמתי את הטקסט, חברים, אלא בתקווה "שהעם יבטא בפומבי את סלידתו... עמדתי זהה לעמדתכם. נסו להבין את ההיגיון שלי".

כאן אנו עדים לאחד ההבדלים המרכזיים בין ישראל רבתי לישראל ה(פוסט)-סובייטית בכל הנוגע לשיח התקשורתי. עיתון "מקור ראשון", שאינו ידוע באהדתו למאבק האזרחי של המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל נגד אופיה האתנוצנטרי, לא ריאיין באחרונה את עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, כדי שקוראיו יבטאו את סלידתם ממנו, כשם שעיתון "הארץ", שאינו ידוע באהדתו למפעל ההתנחלות, לא נותן במה קבועה לדוברי המתנחלים מתוך תקווה שהדבר ילבה שנאה כלפיהם בקרב קוראים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

בשני המקרים המטרה היא להשמיע את קולם של מתנגדים רעיוניים, ומעל לכל - לאשרר את עצם לגיטימיות קיומו של קול זה, תהיה אי ההסכמה אתו עמוקה ככל שתהיה. לא כן בתקשורת הישראלית-הרוסית, הנושאת ברובה בגאון את מורשת החשיבה הטוטליטרית הסובייטית, ולפיה אין לתת למתנגד הפוליטי את זכות הדיבור אלא כהקדמה למשפט שדה פומבי, במטרה לאשרר כך את הדה-לגיטימציה של קולו.

כמו כל מחלה חברתית-מוסרית, מורשת החשיבה הטוטליטרית הסובייטית איננה מחלה תורשתית. יש להניח שבתוך דור או שניים בחברה אזרחית בריאה היתה המחלה הזאת נעלמת. דא עקא: ספק אם החברה הישראלית הנוכחית, שמיום ליום הופכת למשוסעת וללאומנית יותר, מסוגלת לספק רפואה אזרחית לנגועים במחלה התודעתית הזאת. אדרבה, המחלה הולכת ומתפשטת אל מחוץ ל"בועת" החברה הרוסית. הראיה - "ישראל ביתנו", מפלגת מהגרים במקור, שאורחות המחשבה הטוטליטריים ברוח ארץ המוצא הם לחם חוקה, קולטת לשורותיה בהצלחה את הישראלים הוותיקים, ונהנית מתמיכה לא מבוטלת בציבור הישראלי הוותיק.

כאשר חברה קולטת מהגרים הופכת בחלקה לחברה הנקלטת על ידיהם, מוטב להנמיך ציפיות. אם החברה הישראלית אינה יכולה לסייע לחלקים לא מבוטלים בקרב עולי בריה"מ לשעבר להתגבר על מחלת הטוטליטריות התודעתית, הרי שלפחות יש לקוות שהיא עצמה תדע לפתח נוגדנים למחלה, לבל תיהפך למגפה כלל ישראלית. לשם כך כדאי לו לציבור הישראלי להקשיב מדי פעם לקולות ה(פוסט)-סובייטיים שבתוכו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו