בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנה באה הרכבת?

13תגובות

"לציבור הנוסעים שלום, אנו מתנצלים על אי הנוחות". האמירה הזאת, שחוקה עד לעייפה, מוכרת לכל מי שנסע יותר מפעם או פעמיים ברכבת ישראל. האי-נוחות באה לידי ביטוי בצפיפות מביכה בקרונות, באי-עמידה מקוממת בזמני הנסיעה הנקובים ובאיכות השירותים המוצעים בתחנות השונות. הדימוי האחרון שעולה על הדעת כשחושבים על רכבת ישראל הוא של גוף הנותן שירות יעיל.

היה נחמד לשמוע את ההצהרות הגרנדיוזיות על קווי רכבת מהירים לירושלים ולאילת. אבל התנהגות עובדי הרכבת, הגובלת בביזיון בית הדין, והנתונים שפורסמו באחרונה על חוסר יעילות משווע של אמצעי התחבורה החשוב זה, מחזירה אותנו במהירות לקרקע המציאות. בין המאבקים השונים - ועד העובדים נגד ההנהלה, ההנהלה נגד האוצר, הציבור נגד ועד העובדים, וחוזר חלילה - דומה שאחד מספקי התחבורה הראשיים במדינה פשוט אינו מצליח לתפקד זה שנים. עד כאן אין חדש. אך מה הלאה?

השירות הבעייתי של רכבת ישראל מעורר שאלה גדולה הרבה יותר בדבר הצורך להפריט (עוד) גוף ממשלתי-ציבורי. אין חולק על כך שסוגיית ההפרטה נוגעת בליבת העקרונות הדמוקרטיים של המדינה - כל מדינה. היא שזורה ב"חוזה" המתקיים בינינו - העם, הריבון - לבין רשויות השלטון, שלהן הענקנו את הכוח והסמכות לנהל את תשתיות המדינה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

הדבר תקף כשמדובר באספקת מים ראויים לשתייה, חשמל זמין, שירותי חינוך נאותים וכיוצא באלה. אותו "חוזה" גם מגדיר מהן הסמכויות ותחומי האחריות שמהן המדינה אינה יכולה לפטור את עצמה. סמכויות מעין אלה נוגעות, בדרך כלל, לליבת "כבוד האדם" של האזרח, כפי שקבע באחרונה בית המשפט בעניין הקמת בית סוהר פרטי בדרום.

אבל כאשר ברכבת ישראל עסקינן, כדאי שנתהה לרגע: האם מערך התחבורה של הרכבת נוגע לליבת "כבוד האדם" של אזרחי מדינת ישראל, עד כי יהיה הדבר פסול אם המדינה לא תפעילו בעצמה, רחמנא ליצלן? התשובה לכך היא שלילית לטעמי. כפי הנראה, במצב הנוכחי לעובדי הרכבת אין כל תמריץ להשתפר ולהעניק שירות הולם לאזרחים שרק רוצים להגיע בשלום ובזמן למקום העבודה או לשיעור באוניברסיטה. המשכורת הרי תגיע בסוף החודש, אז למה להתאמץ? ומה בדבר הממשלה? האם אין היא רוצה להתייעל? במציאות הישראלית הבועטת דומה ששולחנה מוצף בדברים דחופים יותר. כך, בסופו של יום מי שמשלם את מחיר הכישלון הניהולי הוא ציבור הלקוחות השבוי.

אשר על כן, בהעדר אפשרות מעשית לציבור לעבור לספק תחבורה אחר, דומה כי לא נותר אלא להפקיד את ניהול הרכבת בידי מי שירגיש כל שקל של רווח, ויותר מכך, כל שקל של הפסד - יזמים פרטיים.

עם זאת, חשוב לזכור שמעבר להיותה ספק תחבורה, לרכבת "יתרונות מוספים": הנגשת הפריפריה למרכז, קיצור הפקקים, הקטנת הסכנה של תאונות דרכים ואף הפחתת זיהום האוויר. הודות להיותה גוף ציבורי, כיום כל אלו מושגים אף על פי שהרכבת אינה מייצרת רווח כלכלי אופטימלי. לעומת זאת, במקרה של הפרטה מלאה סביר להניח שמפעיל פרטי לא יהסס לבטל קווים שאינם רווחיים, גם במחיר "ויתור" על אותם היתרונות. לכן דומה כי בשלב הראשון לפחות, על המדינה לנקוט צעדים מאוזנים, כמו הפרטה חלקית או מתן סובסידיה ליזמים, אשר תבטיח את קיומם של קווים שהרווח העיקרי שהם מספקים טמון בתועלת הציבורית שלהם.

הרצון שהמדינה תספק שירותים בסיסיים מובן. אך נראה כי לעתים, בנסיבות כדוגמת אלו של רכבת ישראל - הפרטה אינה מלה גסה. המסקנה המתבקשת אפוא היא שהפרטה הדרגתית ומבוקרת של שירותי הרכבת היא צעד בלתי נמנע. בכך יהיה כדי להיטיב עם האזרחים ולהפוך מציאות מתסכלת ולא הכרחית לנחלת העבר. עד אז, כל שנותר לנו הוא להציץ בקנאה אל מעבר לים ולראות כיצד במקומות אחרים, בין רכבת אחת לשנייה, אין אפילו די זמן להתיישב לרגע לנוח על ספסל בתחנה.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו