בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתוך חדר ההתאוששות

תגובות

אי אז, בסוף שנות ה-70, כאשר ברחובות איטליה ניכרו עדיין עקבות עשור למאבק פוליטי בין השמאל לשלטון, מצא שבועון אחד דרך פרסום מקורית. בתחנות רכבת נתלו לוחות לבנים גדולים, וצעירים הוזמנו לקשקש בצבע כל מה שהיה להם לומר נגד העולם.

אם תרצו, זוהי תפנית, שחוגגים אותה היום כמהפכת הפייסבוק: החרימו, הוציאו דיבה, ובלבד שתישארו סגורים בתוך הכלוב. בתמורה תקבלו רשת קשר, החלפת מסמכים, שיווק קמעונאי וחליפין חברתיים בלא ריחות גוף. פעולה פוליטית? להיפך, התמכרו לפסיוויות.

בניגוד לשמועות, את המהפכה במצרים לא עשו בפייסבוק. עמנואל סיון המליץ לעיתונאים להיות עצלים פחות ולהרחיק אל מעבר לכיכר תחריר כדי לראות את היקף ההתקוממות המצרית. ספק אם מדובר רק בעצלות. ההתלהבות מ"מהפכת הפייסבוק" היא חלק מהנרקיסיזם המערבי המטופח בערוצים (המסחריים) וממהר להתלהב: "הם עשו מהפכה בכלים שהעמדנו לרשותם!" ואחר כך גם להתאכזב: "הם נכשלו למרות הכלים שלנו". אלא שתנועת כיפאיה התעצמה ברחובות מצרים במשך שנים, והזעם שם נצבר בארגונים עממיים ואיגודים מקצועיים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

זה ממש לא מה שקרה אצלנו. השפעת מחאת הקיץ ניכרת אולי בדעת הקהל, אבל היא שבקה משום שלא תירגמה את נוחות הכלוב - הרשת וערוצי הטלוויזיה - לכוח משלה. אכן, גדולי הוגי השמאל התחבטו בעבר בקשר למתח שבין ספונטניות לארגון. אין תשובות פשוטות לדילמה, אבל הן צומחות רק מתוך הפעולה הממשית, וזאת מתאפסת בעזרת ה"רשת".

ה"רשת" היא עסק ענקי, שעל כתפיו רוכב מיתוס שחרור, בשירות בעליו הנסחרים לתשואות הכל בבורסות. המיתוס כולל כמובן את סיסמאות העלומים כסחורה יעילה. עלומים הם כידוע טוויטר, פייסבוק, טלפון גולש. אין כמו חנופה ללקוח, כולל הרטוריקה: מותק, אתה הקידמה, צרוך אותה, נוח בקרבנו.

עצומת האינטרנט היא דוגמה למה שאירע לפעולה הפוליטית בחלל הזה. לא זו בלבד שהיא מבודדת ואין לה נמען, זולת חותמיה, האמיתיים והבדויים, אלה שחתמו רק פעם אחת, או חמש פעמים, אלא שהיא אינה אמורה להשפיע על מישהו, חוץ מאשר על חותמיה, שאינם פונים בטלפון לחותמים אפשריים ואינם מנסים לשכנע את הלא משוכנעים, ואינם מתרימים למען פרסום בעיתון (אופן גיוס פוליטי חשוב, שממנו נבע המשך פעולה).

הבלוגוספירה היא ביטוי מובהק להרמטיות הזאת, אבל גם סדנאות ה"העצמה" יכולות להיקרא כהרחבת באושים מגוחכת של הכלוב, "אני חי בקרב אנשים כמוני כדי לא לפחוד מאנשים שאינם כמוני (ולממן את השיטה ופטרוניה)".

המפגש הוא תמיד עם עצמך או בן דמותך, אוטו-אירוטיקה פוליטית (ואין כמו "ויכוחים נזעמים" ברשת כדי להדגים את טיבו ההזוי אפילו של ה"עימות"). באמת, אינך מתעמת. אינך צובר כוח תוך כדי עימות אינך מכשיר את עצמך ואת חבריך להתמודד עם טענות, זולת טוקבקים אנונימיים, אינך מממש את הכוח שצברת כדי להגיע לרחוב, כדי לבנות ארגון מעבר לרחוב, כדי להגיע לעוד אנשים שקודם התנגדו לך, וחל מפנה בחייהם. אפילו אנשי שייח ג'ראח מייצגים ויתור על המאבק ברחוב הישראלי ההטרוגני. אם לצטט את גיא רון גלבוע, מפעילי התנועה: "השמאל הרדיקלי מלא באנשים עם הרבה אלרגיות ובלי אנטי-היסטמינים. כל אחד מסתובב עם הנפיחויות הדלקתיות שלו, עם העיניים האדומות שלו ועם האף הסתום שלו".

בבית חולים חיפאי, שם עוברים בדיקות לא נעימות, יש שלט בחדר ההתאוששות: "בחדר זה מותר ואף רצוי לשחרר גזים (גרפסים ופלוצים) באופן חופשי. דבר זה יגרום להקלה". כך נראית הפוליטיקה של השמאל: פוליטיקה של כת, לא אופוזיציה.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו