בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי נגד טרור?

156תגובות

נס גדול היה שם, בטבליסי, בדלהי ובבנגקוק, ובצד הנס גם יכולת מבצעית מפוקפקת, שאולי מעמידה בספק את היכולות האיראניות היומרניות והשאפתניות. אבל הכוונות היו ברורות וחמורות: לפגוע בחיי ישראלים, בעיקר בדיפלומטים ובנציגים רשמיים של המדינה. זהו טרור.

טרוריסטיות לא פחות היו ההתנקשויות בחיי המדענים האיראנים, הבה נודה בכך. טרור הוא טרור, נגד דיפלומטים בדיוק כמו נגד מדענים, גם אם אלה עסקו בפיתוח נשק גרעיני. אין הבדל רב בין ניסיון חיסול של נציג משרד הביטחון של ישראל לבין חיסול של פיסיקאי גרעין של איראן. פיסיקאים של גרעין יש גם בישראל, ואם היה מישהו מנסה חלילה להתנקש בחייהם, היה הדבר נחשב בצדק לפעולת טרור אכזרית.

לכן, כל מי שנוקט את שיטות החיסול הנפסדות הללו אינו יכול לגנותן בשעה שמישהו אחר מנסה לחקות אותן. וכי למה צריך העולם להוקיע, כדברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתמול, את פעולות הטרור של איראן, ולא להוקיע פעולות חיסול אחרות? האמנם יש מדינות מיוחסות שלהן מותר לחסל כאוות נפשן, בעוד שלאחרות אסור?

אלו, אבל גם אלו, ראויות להוקעה. השיטות הפעם אפילו דמו להפליא: מטעני מגנט מוצמדים למכוניות, כמו בחיסולי העולם התחתון, לא פיגועים המוניים עיוורים, אלא כאלו שמכוונים לנוסעי המכוניות, שגורלם נחרץ להירצח, אלמלא הנסים והיכולת המבצעית המפוקפקת.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מי שהתפעל מחיסול המדענים האיראנים, וכאלה יש רבים בישראל, מי שאמר בקריצה ישראלית טיפוסית ש"לא צריך להתאבל על מותם" מתעלם מכך שנפתח עוד מחזור דמים קשה ומיותר. וכי איזו תועלת יש בחיסול מדען אחד, שתחתיו באים שלושה?

איזו תועלת היתה בזמנו בחיסול פעיל טרור פלסטיני מרכזי, שתחתיו באו עשרה? מי שחיסל בדם קר בשנת 2001 בטול כרם את ד"ר תאבת תאבת, רופא שיניים ופעיל פתח שוחר שלום, שלא היה בן מוות, הכשיר גם את ניסיון החיסול בדלהי. מי שחיסל את עימאד מורנייה, טרוריסט בעל קבלות ובן מוות, הציל אולי חיי ישראלים רבים, אבל גם סיכן את חיי אחרים.

ככה זה במעגל האכזרי של מלחמות החיסולים. אבל בישראל, כרגיל, לא רואים את החטוטרת שעל הגב. כאן מתפעלים מחיסולים ישראליים ומריעים להם, ואין מעלים כל שאלות ולבטים, לא ביחס למוסריותם ולא ביחס למידת יעילותם. לנו מותר.

כאן מזדעזעים מניסיונות חיסול בידי ערבים או איראנים, אבל מנתקים אותם כליל מההקשר של חיסולים ישראלים. איך כתב השבוע בעל טור אחד ב"ישראל היום"? "תקיפת ישראל זה בדי-אן-אי שלהם". שלהם? ומה אתנו? הכותב שכח לרגע והשכיח את הדי-אן-אי שלנו, גם הוא בעד חיסולים, כולל לפעמים של חפים מפשע.

חיסולי פלסטינים צומצמו בשנים האחרונות ונעשו בעיקר בעזה, וכך גם התקצרו רשימות החיסול של השב"כ וצה"ל. טוב שכך. אבל על פי נתוני ארגון "בצלם" חיסלה ישראל בשטחים בין תחילת האינתיפאדה השנייה למבצע "עופרת יצוקה" לא פחות מ-232 פלסטינים שהיו יעדי חיסול, ובצדם נהרגו לא פחות מכ-150 עוברי אורח תמימים, שנהרגו על לא עוול בכפם במהלך החיסולים, כולל נשים וטף.

החיסולים הללו, שרובם המכריע לא כוונו ל"פצצות מתקתקות", היו פעולות טרור. הם אינם שונים בהרבה מהניסיונות האיראניים הנפשעים באסיה הרחוקה. נציג משרד הביטחון בדלהי אינו בן מוות, אבל גם ד"ר תאבת לא היה. ספק אם המדענים האיראנים היו כאלה.

בפברואר 1990 שאל שר המסחר והתעשייה אז אריאל שרון את באי מרכז הליכוד: "מי בעד חיסול הטרור", וים של ידיים הונפו אל על. גם היום ראוי לשאול: מי נגד הטרור? וכולנו נרים את ידינו במסירות. אבל מי שהוא באמת נגד הטרור מוכרח להוסיף מיד: נגד כל טרור, נגד כל חיסול - יהא זה איראני, פלסטיני, או ישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו