בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וואלה! מתבייש

43תגובות

בנאומו באו"ם בספטמבר העלה בנימין נתניהו מהאוב מונח נושן מעט - "דוגרי". וכמו מדובר במגמה, בשבועות האחרונים הפציע בחיינו עוד קאמבק של מלת סלנג משנות ה-80 - "שאפה". בעוד על ה"דוגרי" של נתניהו אפשר לנהל דיון פוליטי ולהתבדח באינטרנט, ההקשר שבו הופיע ה"שאפה" הוא למרבה הצער הרבה יותר רציני.

"כל שבוע המצלמה של ‘וואלה! גבר' תשוטט במקומות בהם הדברים קורים ותביא לכם מדגם מייצג של מה שמעניין אתכם באמת", התבשרתי באחרונה כשפתחתי את אתר וואלה! וראיתי את המדור החדש "וואלה! גבר". ומה באמת מעניין אותי כגבר, על פי אותו אתר? שאפות.

ראשית, תודה למצלמה של וואלה שהיא משוטטת "במקומות שבהם הדברים קורים", כי אכן מדובר במאורעות נדירים. שנית, אני מודה לכותבים שהשכילו להבין מה באמת מסקרן אותי, ושלישית, תודה על גלריית התמונות של נשים (פעם בכנס הרצליה ופעם בבחירות במרצ) המופיעות ללא שם, ללא כיתוב, שהרי עיני לא מעוניינות במלל או באותיות, אני רוצה רק לשזוף אותן בשאפות (שזו כמובן מכבסת מלים לכינויים הרבה יותר מעליבים לאשה).

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

אבל הגיחוך שמעורר מיזם שכזה מפנה את מקומו עד מהרה לתחושת כעס ועלבון. דווקא כגבר נמלאתי בושה על המעשה השוביניסטי, הסקסיסטי והנבער של צילום נשים והצגת תמונותיהן - ללא כל מידע המצביע על כך שהמצולמת היא יותר מגוף - לטובת אלפי גברים מייררים. כעיתונאי אני רואה במדור זה בגידה בערכים ובאחריות של התקשורת.

חמורה לא פחות היא העובדה שלפחות כמה מהנשים בכנס הרצליה שאלו את הצלם לאן מיועדות התמונות, ונענו שהוא התבקש על ידי הכנס לצלם את המשתתפים. למחרת הזדעזעו אותן נשים למצוא את תמונותיהן באתר של וואלה.

כשאשה מודרת לירכתי אוטובוס מדינה שלמה מזדעקת, אבל כעושים לה דה-הומניזציה שכזו איש כמעט אינו פוצה פה. אולי נוח יותר להתמלא בכעס אופנתי יחד עם רוב הציבור, ואולי עוד לא למדנו להביט בעיניים ביקורתיות בתוכן אינטרנטי. זאת מכיוון שהוא וירטואלי, הוא נעלם בהקשת עכבר ומאפשר לנו להיות פסיביים. במקרה המדובר גם אין כתובת לכעס - ה"מאמרים" חתומים בידי המערכת, מוקפים בשלל פרסומות של אפטרשייב הקוראות לי להיות "גבר גבר" ומעלות חשד כבד שהאתר הוא למעשה מדור פרסומי (דבר חמור לכשלעצמו).

למען ההגינות, וואלה! הוא רק אתר אחד מני רבים המפרסם מדור המתייחס לנשים כאל חפצים. אך המקרה הנ"ל מציב מולנו מראה של השיח בישראל כיום, שהפך אלים, חסר בושה ותאב בצע. למה להסתפק ב"שאפות"? מדוע לא לבנות אתר ושמו "לספור ערבושים במחסום" או "בואו נראה כמה כושים יש היום בתחנה המרכזית החדשה".

האצטלה של צילום שאפות באירועים חדשותיים אינה אלא פורנוגרפיה מכובסת. הדרת נשים, אפליית אתיופים או תג מחיר אינם מעשי העוולה היחידים המתרחשים בישראל. לפעמים מעשים כאלה מתחבאים אצלכם בדפדפן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו