קורבנות הרב-תרבותיות - דעות - הארץ

קורבנות הרב-תרבותיות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בשנות ה-50, כשנתקבצו כאן נידחי ישראל, התגלו בין הבאים כמה תופעות קשות כמו ריבוי נישואים, אפליית נשים ועונשים גופניים לילדים. למרות כל הבעיות והאילוצים של התקופה, מדינת ישראל הצעירה לא היססה להתעמת עם התופעות הללו. הקשה שבהן - פוליגמיה - בוערה לחלוטין, למרות מחאות קשות מצד כמה קהילות.

אבל דווקא בשנים האחרונות התקבעה בישראל תודעה אחרת, מוזרה מאוד. תפישת הרב-תרבותיות שובשה בתהליך ייבואה אלינו. פעם אחר פעם נשמעת הטענה שקבוצות רשאיות לפעול באורח בלתי חוקי בתוך ה"בועה" שלהן, וגם לפגוע ביחידים. הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן ההתעלמות משלילת הזכות (והחובה) לחינוך בקרב קבוצות חרדיות.

מדינת ישראל של המאה ה-21, מדינתו של העם היהודי, שחינוך נאות הוא בבת עינו, מתירה לקבוצות חרדיות לפגוע אנושות בילדיהן ולספק להם חינוך חלקי וקלוקל. המדינה מתירה להם לנהוג בניגוד מוחלט להתנהלותן של קהילות יהודיות בכל רחבי העולם. חמורה לא פחות היא עצימת העיניים לנוכח האפליה הקשה וההדרה של נשים, בעיקר במגזר החרדי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

מדינה ליברלית נאורה ממעטת להתערב בנושאים אשר ראוי ונכון להותירם בתחום האוטונומיה של היחיד או של קהילות. אך מדינה מתוקנת חייבת לשמור על זכויות היסוד של יחידים, בעיקר כאלה השייכים לקבוצות חלשות, ובהם ילדים ונשים בקהילות מסוימות, כאשר אלה נרמסות על ידי רוב שתלטן.

מביך להיזכר שהעקרונות שעומדים מאחורי חוק חינוך חובה והחוקים הנוגעים לשוויון נשים נקבעו לפני יותר מ-50 שנה, אך לקבוצות שוליים מותר גם היום להתעלם מהם. זאת ועוד, המובלעות שבהן מותר לרמוס את הזכויות של קבוצות חלשות ופגיעות רק הולכות ומתרחבות. כך הולכת ישראל ונדמית יותר ויותר לאיראן, תימן והטליבאן. זהו עוד כתם פוסט-ציוני שאימצה ישראל החדשה בלי בושה, בעיקר בניצוחן של מפלגות המרבות לנופף בדגל הפטריוטיות היהודית והגאווה הלאומית.

הגיעה העת לקטוע את התהליך המביש הזה ולאכוף גם את השמירה על הזכויות של יחידים, שאתרע מזלם ונולדו בקבוצות פוגעניות. אסור להשלים עם תופעות מחפירות, כמו מניעה של השכלה מינימלית מילדים, הדרת נשים ואפלייתן ופגיעות אחרות בחלשים - גם בתוך ה"בועות". אין להתיר שימוש באוטובוסים שבהם נשים נדרשות לשבת מאחור - גם לא בקווי "מהדרין" נפרדים. אין דבר כזה בשום מקום בעולם הדמוקרטי, גם לא בברוקלין או בבורו-פארק, ואסור שיהיה בבני ברק או בירושלים. ברוב המקרים הדין הישראלי דורש זאת באופן ברור, אלא שהדין אינו נאכף, לבושתן של מערכות האכיפה בישראל. במקרים שבהם הדין איננו ברור - יש להבהירו.

חופש הדת - שעליו נסמכים הפוגעים - איננו מוחלט. אין בו כדי לאפשר פגיעה ביחידים או בקבוצות, במיוחד בחלשים שאינם יכולים לעמוד על זכויותיהם. איש לא היה מעלה על דעתו להתיר הקרבת קורבנות, או פוליגמיה או פגיעה בהומוסקסואלים או בנשים "חוטאות" על יסוד מצווה דתית. הזכות לחופש דת מנוצלת לרעה באופנים שונים, אך צריך להיות לכך גבול: על העיקרון הבסיסי של מדינה חופשית אסור לוותר: החופש שלך מסתיים במקום שבו מתחיל האף שלי! וגם של ילד או של אשה, אפילו אם נולדו או נישאו לאברך צדיק.

הכותב היה ראש לשכת עורכי הדין

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ