בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לדבר עם איראן

106תגובות

שיירת הבכירים האמריקאים שעולים לרגל מדי שבוע לירושלים, במאמץ לעצור את מטוסי חיל האוויר הישראלי, מספקת מן הסתם שעות טיסה לחיל האוויר האמריקאי. אבל שר ההגנה, ראש המטות המשולבים, היועץ לביטחון לאומי ואפילו הנשיא ברק אובמה בכבודו ובעצמו, לא יצליחו לשכנע את ההנהגה הישראלית שהסנקציות לבדן עשויות לעצור את הפצצה האיראנית.

מי יודע טוב יותר מבנימין נתניהו, שיש עקרונות שלמענם עמים מוכנים לצפצף על כל העולם ולשלם בעבורם במיטב האינטרסים שלהם. ראש הממשלה מעריך, בצדק, שהסיכוי שאיראן תיכנע לסנקציות בלי תנאי דומה לסיכוי שלחץ כלכלי ישכנע את מרכז הליכוד לחלק את ירושלים. הדבר דומה להודאה איראנית שלמדינת היהודים מותר להחזיק פצצת אטום (לפי מקורות זרים), וגם לפקיסטאן ולהודו (ושהרפובליקה האיסלאמית הגדולה מצורעת ו/או משוגעת).

אבל הסנקציות הטריות משפיעות על ההנהגה האיראנית ועוד איך. תמיכתה בבן חסותה, בשאר אסד, שטובח בבני עמו הסונים בסוריה, הגבירה את בידודה של טהראן השיעית ומערער את מעמדה האזורי. הלחצים הללו הולידו את ההודעה של שר החוץ, עלי אכבר סאלחי, בדבר נכונותה של איראן לחדש את השיחות עם פורום חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון, פלוס גרמניה. אפילו מיודענו, דניס רוס, שעם פרישתו מצוות היועצים הבכירים של הנשיא אובמה שב להנהגת המכון הירושלמי למדיניות העם היהודי, קבע בימים האחרונים כי הקרקע בשלה עתה ליוזמות דיפלומטיות בזירה האיראנית.

השאלה איננה אם יש לדבר עם האיראנים קודם שיורים בהם, השאלה החשובה היא על מה מדברים, מי מדבר וכיצד. למשל, מה נעשה אם טהראן תודיע שהיא מוכנה לשים קץ לתוכנית הגרעין שלה ולפתוח את מתקניה לרווחה, בתנאי שישראל תחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני ותפתח את שערי מתקניה בפני פקחי הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית? אם איראן תוותר על תוכנית הגרעין שלה וכל מדינות ערב ילכו בעקבותיה, הקהילה הבינלאומית תשאל, בצדק, לשם מה ישראל תהיה זקוקה לפצצה? את מי עליכם להרתיע? או שלשום מדינה אסור להחזיק בנשק להשמדה המונית, או שלכולן מותר. במוקדם או במאוחר ישראל תצטרך להסכים לפירוז אזורי.

במאמר שפירסמו בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס" הדיפלומטים האמריקאים בדימוס, ויליאם לוארס ותומס פיקרינג, הם ממליצים לאובמה לפתוח במגעים מדיניים עם איראן, כפי שהנשיא ניקסון פרץ את המצור הדיפלומטי על סין. הם מציעים למנות שליח מיוחד, שנהנה מאמונם של האיראנים, שינהל עמם מגעים חשאיים במאמץ למנוע התלקחות. על הנשיא האמריקאי לצייד את השליח בהתחייבות לנצור כל פעולה צבאית ולהפחית את הלחץ הפומבי על איראן במהלך השיחות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

כדי שהדיאלוג עם איראן יצליח, יש לשנות את השפה השחצנית והלשון המאיימת שבה משתמשים דוברי ממשלת ישראל וידידיה הניאו-שמרנים בארה"ב. המושג "כבוד" מופיע בכל נאום של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. כך, בנאום שנשא לפני שבוע ביום השנה למהפכה, הוא אמר שהדלת פתוחה למשא ומתן "במסגרת של צדק וכבוד". דורון פלאי, שחוקר במשך שנים את מנגנון הסולחה האיסלאמית, הפנה את תשומת לבי לחשיבות המכרעת של המושג "כבוד" בתרבות האיסלאם. לדבריו, בייחוד אצל העם הפרסי עתיק היומין, כבוד הוא מרכיב מרכזי ביישוב סכסוכים, בעיקר סכסוכים עם המערב ויותר מכל, עם ישראל.

הסנקציות, כמו ההתנקשות בחייהם של מדענים איראנים, כמו פעולה צבאית בשמי איראן, יכולים לעכב בכמה שנים את פיתוח הפצצה, לא לחסל אותה. טובי המדענים לא הצליחו להמציא נשק נגד כבוד לאומי-דתי. ייתכן שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא לירות. אבל כשיפלו עלינו טילים, צריך שנדע שביקשנו מידידינו למצות את כל האופציות האחרות מול האיראנים. גם לדבר אתם בכבוד ובשום שכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו