בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הם בודקים גם יהודים (שיש להם חברים ערבים)

כשהתברר לבודק הביטחוני בשדה התעופה שביצעתי את הפשע הנורא, להתחבר לערבייה, העונש לא איחר לבוא: עוכבנו, תושאלנו, נחקרנו ונבדקנו

303תגובות

אני אזרחית ישראלית, יהודייה כשרה, דור שני לשואה, בת 50. שירתתי בצבא ועשיתי מילואים. יש לי שני בנים ודוקטורט מפרינסטון. אני מרצה באוניברסיטת תל אביב זה 17 שנה, וכן משמשת כמנהלת המחלקה המשפטית בעמותת "גישה", הנאבקת על חופש התנועה של פלסטינים, בעיקר מרצועת עזה.

לפעמים צריך לנוח מהחיים האינטנסיביים האלו ולממש את חופש התנועה שלי. לא רק לפלסטינים מגיע. החלטתי לבלות את ראש השנה האזרחית בעקבה יחד עם חברתי לעבודה, פלסטינית ישראלית ומנהלת מחלקת המידע בעמותה. רכשתי כרטיסי טיסה משדה דב לאילת, ואימאן דאגה למלון.

בשדה התעופה הושטנו את מסמכינו לבודק. כשהתברר לו שביצעתי את הפשע הנורא, להתחבר לערבייה, העונש לא איחר לבוא: עוכבנו, תושאלנו, נחקרנו, נבדקנו ומזוודותינו פושפשו, גם ידנית וגם בעזרת מין מכשיר הבודק עקבות של חומרים מסוכנים.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

הורגשה תכונה. אנשי ביטחון הסתודדו ביניהם על המקרה החמור, אולי על הסכנה שנשקפת לביטחון המדינה ממני ומאימאן. כשהופרדנו לתשאול פרטני, נכונה לי הפתעה גדולה: דווקא אני עוכבתי יותר מאשר אימאן. מה קרה פה? מפלים לרעה את היהודים? חוצפה!

נשאלתי בעיקר על אימאן, על עבודתה וקשריה החברתיים, כאילו היא איננה שם, כאילו היא אינה יכולה לדבר בשם עצמה. ניחוחות של שטאזי עמדו באוויר. הגם שלא שאל זאת במפורש, איש הביטחון ניסה לבדוק אם אנחנו לסביות - הרי אימאן כל כך יפה, וצעירה ממני ב-15 שנה - לא ייתכן שאנחנו "סתם" חברות. ולסביות הרי תמיד יותר מסוכנות.

לאחר כ-45 דקות הותר לנו לטוס. כשהגענו לאילת, נסענו במונית מאילת לגבול ירדן. במעבר הגבול לעקבה, אנשי הביטחון הישראלים והירדנים, לא העיפו לעברנו ולו מבט, לא בדרך לשם ולא בחזרה. אך כשהגענו לשדה התעופה של אילת, שוב זכינו לטיפול מיוחד.

למודת ניסיון סירבתי הפעם לשתף פעולה עם שבעה בודקים שונים שהוזעקו למקום. וראו זה פלא - אף על פי שלא עניתי על שום שאלה, בכל זאת העלו אותנו לטיסה. אך כדי להבהיר עד כמה אנחנו מסוכנות, הוצמד לנו מאבטח שליווה אותנו. הוא עקף בעבורנו את התור, הושיב אותנו באולם היוצאים ועזב. בעודי יושבת ומחכה הבנתי איזה חסד עשו עמי הבודקים: בזכותם זכיתי לאותה חוויה שזכו לה גם קלוד לנצמן ונועם חומסקי.

הבודקים בעצם מחקו את כל מי שאני ומה שאני. בעיניהם הייתי רק "שוגר מאמא" של הערבייה היפהפייה, וככזאת - מסוכנת. האם הפרנויה בישראל הגיעה לרמה כזו שאדם כמוני נחשב למסוכן? או שמא החיטוט, הפיסי והמילולי, נועד להפחיד אזרחים שמאמינים שגם ערבים הם בני אדם בעלי זכויות?

קשה לי להיפטר מהמחשבה, שמעתה כל טיסה תלווה בטקס המשפיל הזה ושגם ילדי, כאשר יטוסו עמי, ייתקלו ביחס דומה וגם הם יראו שבמדינה הזאת משפילים אנשים בשל דעותיהם או בשל החברים שבחרו להם.

ד"ר הגר היא מנהלת המחלקה המשפטית בעמותת "גישה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו