בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספירה לאחור לגרעין האיראני

50תגובות

כבר 12 שנים עוקב העולם אחר התקדמות פרויקט הגרעין האיראני, שמטרתו רכישת יכולת ייצור של נשק גרעיני, והוא מגובה במערך הולך וגדל של טילים בליסטיים לטווח ארוך. במשך השנים האיראנים התקדמו לאטם, צעד אחר צעד, נחושים להגיע ליעד. מה צופן העתיד? האם אפשר עדיין לעצור בעד האיראנים, ואם כן, כיצד?

למרות חילוקי הדעות המתגלעים פה ושם, הרי שבירושלים, בוושינגטון ובבירות אירופיות יש הסכמה לגבי ארבע נקודות חשובות.

1. איראן פועלת בנחרצות לפיתוחו של נשק גרעיני. כל ספק שהיה בנושא לאורך השנים, נעלם.

2. נשק גרעיני בידי האייתוללות הוא בגדר סכנה לשלום העולם. אם בעבר איומיה החוזרים ונשנים של איראן להשמיד את מדינת ישראל יצרו את הרושם שרק היא נתונה בסכנה, כיום ברור שנשק כזה בידיים איראניות יסכן את העולם כולו.

3. הדרך של הטלת עיצומים כלכליים כדי לשכנע את איראן לשים קץ לתוכנית הגרעין שלה, ללא ספק עדיפה על שימוש בכוח צבאי להשגת המטרה.

4. השעה מאוחרת. זמן רב חלף בוויכוחים על עצם קיומה של תוכנית איראנית לפיתוח נשק גרעיני, ועוד פרק זמן בניסיונות לשכנע את האיראנים שעדיף יהיה להם לנטוש את תוכניתם. לאורך כל הזמן הזה, הפרויקט האיראני התקדם. כעת ברור שהם קרובים להגשמתו, ונותר רק פרק זמן קצר שבו אפשר יהיה לנקוט פעולה יעילה.

שני "רשעים" מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של הדרמה רחבת היריעה הזאת. הראשון הוא מוחמד אל בראדעי, שבשנים 1997-2009 כיהן כמנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, הארגון הבינלאומי שאחראי למניעת השימוש באנרגיה גרעינית למטרות צבאיות. במשך כל שנות כהונתו הפחית בראדעי מחשיבות הטענות באשר לפן הצבאי של תוכנית הגרעין האיראנית. על מאמציו אלה קיבל את פרס נובל לשלום ב-2005. רק לאחר שפרש ואת מקומו תפס יוקיה אמאנו, הופעלו בסוכנות צופרי האזעקה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

ה"רשע" השני הוא סוכנויות המודיעין האמריקאיות. ב-2007 הן פירסמו הערכה שלפיה איראן הפסיקה את פעילותה הגרעינית הצבאית עוד ב-2003. מעולם לא הובהר מה היה הבסיס או המטרה שמאחורי הערכה שגויה זאת.

עם כניסתו לבית הלבן ב-2009, הושיט נשיא ארצות הברית ברק אובמה את ידו לשליטי איראן, בתקווה לפתוח במשא ומתן שבסופו יגנזו את שאיפותיהם הגרעיניות. חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית החליט להטיל סנקציות על איראן רק בחודשים האחרונים. האם בסקנציות אלה יהיה די? האם הוטלו בזמן? זו השאלה שמעסיקה כעת מנהיגים בירושלים, בוושינגטון ובבירות האירופה.

האופציה הצבאית, ש"מונחת על השולחן" כבר שנים אחדות, עדיין רלוונטית. אין ספק, מדובר באופציה בעייתית בהתחשב בהשלכותיה, הידועות ואלה שאינן ידועות. אולם אין גם ספק שמתקפה צבאית תגרום לנסיגה משמעותית בתוכנית האיראנית לפיתוח נשק גרעיני.

אולי זה מפתיע, אבל רק לשתי מדינות בעולם יש כיום את היכולת הצבאית למתקפה יעילה על מתקני הגרעין של איראן - לארצות הברית ולישראל. עם זאת, ייתכן ששום מדינה לא תוכל לפעול ביעילות נגד איראן כשזו כבר תחזיק בנשק גרעיני.

Read this article in English: Nuclear countdown in Tehran



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו