בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיל ורעדה בטרם החלטה

48תגובות

ראש המטות המשולבים, גנרל מרטין דמפסי, מתראיין לסי-אן-אן ואומר: "לא יהיה חכם מצד ישראל לתקוף את איראן בנקודה זו". פרשנות: אם בחר להשמיע האזהרה-העצה בהדגשת "נקודה זו", אות הוא שאמריקה משוכנעת שאנו עומדים לתקוף - וממש בקרוב. ואם אץ-רץ לטלוויזיה, סימן הוא שהאזהרות האחרות, הלא פומביות, לא הועילו. וב"ניו יורק טיימס" - לא קשה לנחש את מקור ההדלפה - אף מופיע מתווה גרפי של התקיפה הממשמשת ובאה: מספר המטוסים, סוגיהם, חימושם ונתיבי טיסתם.

אם אזהרת דמפסי רצינית ואינה חלק מלוחמה פסיכולוגית, הרי שאנחנו בבעיה. עיקרה לא בהתנגדות האמריקאית לתקיפה, כי אם בהעדר המוכנות הנפשית של אזרחי ישראל לצעד דרמטי שכזה. ראש המדינה - ובמידה רבה גם חברי הכנסת, הציבור והתקשורת - עסוקים בעניינים מעוררי עניין, אולי גם חשובים, בהרבה: פרשת נתן אשל והסתעפויותיה, וכמובן, פסיקת בג"ץ בעניין חוק טל. ואל יהא קל בעינינו נושא התחבורה הציבורית בשבת, או, כמעט פסחנו, פרישת יעקב אילון מערוץ 10.

הנפח החדשותי שניתן לנושא האיראני הוא נגזרת של תחושות הציבור. וזה, בהכללה, מפגין אדישות. או בריחה. כתגמול לפעולה באיראן, מזהירים אותנו מומחים, ישוגרו אלפי טילים לעבר מרכזי האוכלוסייה ורבבות ייפגעו. ולמשק ייגרמו נזקים עצומים. והתחזיות, למרות קדרותן, כלל אינן מדירות שינה מעינינו.

40.9% ממשקי הבית היהודיים, שהם כ-1,102,410 נפש, צפו שלשום באח הגדול. באותה שעה ממש התקיים בערוץ הראשון דיון על פגיעותו וחוסר מוכנותו של העורף למתקפת טילים. הרייטינג: 4.1%, כ-97,889 צופים.

הכחשה? סביר יותר להניח שהציבור - כנגזרת של התנהלות השלטון - סבור שהאזהרות אינן אלא קריצות. שהרי אם עתיד האומה באמת עומד על הפרק, יובל שטייניץ לא היה תוקף באופן כה בוטה את הדרישה להגדלת תקציב הביטחון. ואם עמידת העורף, כפי שטען כל הזמן השר האחראי על הגנתו, היא המפתח לניצחון (ויש אמת רבה בטענה זו), קשה להעלות על הדעת, שמתן וילנאי, האיש שהקדיש את מרבית חייו לביטחון ישראל, יחליט דווקא בשעה גורלית זו (אלא אם כן היא כלל לא גורלית), שבעידן מלחמת הטילים והפצצות החכמות חזית הקוקטיילים בבייג'ין חשובה יותר מחזית העורף הישראלי. מתן, שהיה מפקדי בצנחנים, הרי תמיד היה במקום הנכון בזמן הנכון.

בנימין נתניהו הכריז פעמים מספר שמטרתו של אחמדינג'אד היא להשלים את מלאכתו של היטלר. אם הוא באמת מאמין בכך, עליו להוכיח, בין השאר בהתנהגות נאותה ובמעשים נכונים, שאנו, אכן, ערב ניסיון איראני לממש שאיפה זו. רק כך ניתן לגייס את העם לעמוד במחיר - בנפש ובחומר - שאולי ניאלץ לשלם תמורת פעולה צבאית שתחלצנו מסכנה קיומית. ולשם כך דרושה מנהיגות אמינה ורצינית. מאופקת ולא פחזנית.

השעה, על פי נתניהו וברק, הרת גורל. ומי שגודל האחריות אינו גורם להם לחוש חיל ורעדה בטרם החלטה, לא יוכלו לשכנע את בני עמם ברצינות השעה שעליה הם מכריזים. ויותר מהחשש למחיר התקיפה קיים חשש הפוך, אף גדול מהראשון: בשל העדר מנהיגות שמסוגלת לשכנע ולהוביל, ישראל אינה תוקפת ונמצאת בסכנה קיומית פרמננטית.

Read this article in English: Fear and trembling must precede a decision



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו