סיקור סביבתי מוטה

קרני אלדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים118
קרני אלדד

פעם הערכתי כתבי איכות סביבה. הם בחרו תחום אפרורי, שרובו עוסק בביוב וזבל, תחומים לא סקסיים שבמערכות העיתונים לא ששים לסקר אותם. כתב איכות הסביבה צריך לכתת רגליו בגועל הנפש, לכתוב על זה ולשכנע את המערכת כמה זה חשוב. וזה באמת חשוב. זה המים שלנו, האוויר שלנו, הבריאות שלנו, הטבע הסובב אותנו, הערכים שעליהם נחנך את ילדינו.

הערכתי כתבי סביבה עד שהכרתי אותם. בחודשים האחרונים עבדתי כדוברת של ארגונים ירוקים העוסקים בשמירת הסביבה ביהודה ובשומרון. אני עוסקת ביחסי ציבור יותר מעשור, אך מעולם לא היתה לי משימה קשה ומתסכלת כזאת. גיליתי שכל העקרונות היפים לשמירת הסביבה נמוגים בעיני הכתב ברגע שעוברים את הקו הירוק.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

לפתע פתאום, הנחלים שהפלסטינים מזהמים הופכים למעיינות מים חיים, ומזבלות פירטיות בצדי הכפרים הופכות למקור פרנסה לגיטימי. מחצבות לא חוקיות המכרסמות בהרים ואינן משוקמות פשוט לא מסוקרות, ג'ורה זורמת באין מפריע ובאין כותב. הם ערבים, מותר להם. לעומת זאת, הקמת מפעל טיהור שפכים על ידי יהודים, שאמור לשרת את כל תושבי האזור, יהודים וערבים כאחד, מושמץ ומוקע.

בנחל קנה שבשומרון, למשל, מתנהל הרס שיטתי של השמורה על ידי ערבים. הם בנו תעלת בטון הגונבת את מימי הנחל לפרדסים ולנטיעות שלהם, שגם הן אסורות בשמורת טבע. זאת ועוד: סמוך לתעלה המלאכותית הוקמו גדרות שחצו בתי גידול של בעלי החיים בשמורה ובודדו חיות מסוימות מבני מינן וממקורות השתייה והמזון שלהן. בידוד זה אף יכול להזיק גנטית לדורות הבאים של בעלי החיים. חציית בית הגידול מצמצמת את המגוון של הפרטים שאתם ניתן להתרבות. דבר זה אף יוצר, פעמים רבות, ליקויים גנטיים בדומה להשפעה הגנטית של נישואים בתוך המשפחה. התעלה ייבשה את הנחל והחי והצומח בו מתו.

כתבי איכות הסביבה בחרו שלא לסקר את הנזקים האיומים שגרמו הפלסטינים לשמורה המדהימה הזאת, אלא לסייר עם פעילי עמותות שמאל פרו-פלסטיניות, כדי לשמוע איך המינהל האזרחי העיף את מאות הצמיגים שהם זרקו בשטח. כתבי הסביבה שכחו את התפקיד שלהם: להגן על הסביבה, והפכו לדוברי שלום עכשיו, או גרוע מכך. הם ייצגו בכתבותיהם את הפלסטיני העשוק, ולא את המציאות שבה הוא הורס בשיטתיות שמורת טבע, מזהם אותה ורועה בה. ברגע שעברו את הקו הירוק, הערכים הירוקים נעלמו.

הצביעות הזאת, שחזרה פעם אחר פעם, הרתיחה את דמי. איך ייתכן שגם בנושאים סביבתיים יש שמאל וימין? איך ייתכן שסיפורים טובים, מהבילים משחיתות וזדון, יעברו תחת אפם של אותם כתבים, שבתואנות שונות נמנעים מלסקר אותם, בעוד שאם היו מתרחשים בצד הנכון של המפה או המפה הפוליטית, הם היו ללא ספק, נמרחים בכותרות ענק על דפי העיתון? זה מקומם אותי.

סיזיפוס נלחם ללא הועיל נגד אבן, אותה היה צריך לגלגל במעלה ההר. מזלו שהוא לא היה צריך להכניס ידיעה סביבתית אובייקטיבית מיהודה ושומרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ