בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופציה לבית במקום אחר

25תגובות

בשבת היינו אצל חברים לצהריים. סצינת חורף ישראלית: קונצ'רטו לצ'ולנט וחמישה זוגות ידיים. אנשי אקדמיה, משפטים ועסקים. 60 פלוס פלוס. ילדים ונכדים בין ישראל ולונדון, ארצות הברית ואוסטרליה. נפגשים, כבר 20-30 שנה. פעם פה פעם שם. בשבת האחרונה אצל רותי ואברם, בקומה 12. שכונה תל אביבית ותיקה. "גם ד"ר פומרנץ, פסיכולוג, גיבור סרטו החדש של אסי דיין", אמרה שושי, "גר בקומה 12. הוא נותן למטופלים לקפוץ מהמרפסת שלו כדי למות. לא ראיתם? היה אתמול באולפן שישי". "עובדי הרכבת עיצבנו כל כך", אומר חזי, "שברחנו לספורט. ברצלונה, גם בשידור חוזר, עדיפה על רכבת ישראל". מחליפים טלפונים ניידים, מתעדכנים בתצלומי הנכדים.

רותי מזכירה את הכלל "סיפור אחד על נכד, ואחד על מחלה", ועוברים לסיכום השבוע: "האיראני הרבה יותר טוב מ'הערת שוליים'"! "אפרופו איראני, הביבי-ברק באמת מתכוונים לתקוף, למרות כל מה שהאמריקאים אומרים?" "איזה לתקוף? זה הכל הפוך על הפוך של ברק, אולי אפילו הפוך על נתניהו". "אז למה האמריקאים רצים הנה כמו פורפרות?"

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

תומר אפלבאום

עשר דקות לחילופי דברים בשאלה יעזו-לא-יעזו לתקוף, ומשם לקול-קורא של נמרוד להצטרף לתנועה החדשה של מאיר דגן, "כי עד שלא ישנו את שיטת הבחירות אחת ולתמיד, שום דבר כאן לא יעבוד". חזי: "מזמן לא הקמת תנועה חדשה. נראה אותך משכנע את אבי דיכטר והכלב שלו להצטרף אליכם במקום לפריימריס בקדימה". והצ'ולנט. "איזה צ'ולנט רותי, איזה צ'ולנט!" השיחה מתברברת, היין זורם ומן הספה נשמע קול צרוד. זה הנייד שלך, מאיץ נחמי בשולי ("מאז שאיימי ויינהאוס הלכה, היא לא זזה בלי הרינגטון שלה").

"ד"ש מדנה", מוסרת שולי, "היא מתכוונת לחזור לארץ ביוני, כן, בטח עם הבנות". "לחיים", אומר אברם, "נשתה לחיי השיבה הביתה". "אני לא הייתי נותנת לבת שלי לחזור עכשיו", אומרת שושי, "לא לפני שנדע מה קורה עם איראן. למה מה בוער? מה היא תפסיד אם תחזור בעוד שנה-שנתיים? יקרה אסון?"

מכאן חסל עונג צ'ולנט. כאילו לא צברנו עשרות שנות ויכוח של כולם עם כולם על הכל. כאילו שאיננו יודעים מה כל אחד מאתנו חושב. בשנות ה-70 וה-80 התווכחנו בלהט, באדיקות, בשכנוע פנימי עמוק; מאז 95' - בעצב, לרגעים בתקווה, אך לרוב - בייאוש. ובכל זאת, התרמוסטט הפנימי מפעיל עדיין את עצבי הוויכוח: חלוקת הארץ, השטחים והכיבוש. מנהיגים ומגלומניה, הפחדה ופחדנות, תג מחיר ושלטון החוק. ומה לעזאזל יהיה כאן, במזרח התיכון?

"אתם צבועים", אומרת שושי, "כולכם. ואתם יודעים את זה. לאף אחד מאתנו אין אפילו שמץ אמון במקבלי ההחלטות. אל תיתממו. אני לא מדברת על בריחה. אני מדברת על חזרה לארץ עם תינוקות, כשכל העולם יודע שייתכן שבקיץ יעופו כאן טילים, ואין לנו שום ביטחון שזה נחוץ ושזה לא ייגמר באסון". "יש כאן אי הבנה", אומרת שולי, "דנה אומרת שהחברים שלה, גם כמה מהילדים שלכם, אומרים לה שהיא צריכה להיות משוגעת בשביל לחזור לארץ, ולא בגלל איראן. בגלל מה שקורה בארץ".

שולי רצתה לדבר. קבענו בקפה השכונתי. "דנה מטלפנת כמעט כל יום. כל כך זול משם. הילדה החליטה וקבעה תאריך. אבל אולי תחזור, ואולי לא. הכי קשה זה שהחברים אומרים לה לא לעשות את זה. ומה את אומרת אמא? השיחה מתנהלת בין החששות (שלה) לכאבי הלב (שלי). היא רוצה הביתה. לאמא-אבא-חברים. לתל אביב. לים. למזג האוויר. לעברית. אבל איך תסתדר? כמה תוכל להרוויח, בהנחה שתמצא עבודה, אפילו מצוינת. איך תממן שכר דירה וגן לילדה וגם את חייהן. ושם, אמא, כל כך קל. ואני, שמתגעגעת אליה נורא, מבטיחה שאעזור כמיטב יכולתי.

"היא צוחקת. אני יודעת שתעזרי, אבל זה חלק מהעניין, שכאן, בלי עזרה מאף אחד אני מצליחה לעשות את זה, לא בגדול, אבל היטב. ויש לי כל מה שאני צריכה, ולילדה תמיד יהיה הכל. אז למה לחזור? כי אני רוצה הביתה. אז בואי הביתה. את בטוחה אמא שבבית יהיה לי בית? את יודעת כמוני כמה קשה בארץ. ועכשיו גם מדברים על מלחמה. אולי נכון בית במקום אחר? החברים שאומרים לך לא לחזור, הם כאן. והם מסתדרים. וגם את תהיי בסדר. ואם לא? אז לפחות תהיה לך אופציה. זה הרבה יותר ממה שהיה לי".

אני שואלת אם בסופה של ההתלבטות דנה תחזור. שולי לא יודעת. "כך או כך", היא אומרת, "זה יהיה קשה". "יש לה אופציה", אני מזכירה. "כן", היא אומרת, "אופציה לבית במקום אחר". ומן החיוך שלה זולגת דמעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו