בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ואם לא תהיה טהראן?

102תגובות

כל החוששים, ובצדק, מפני התקיפה הישראלית באיראן ומהמלחמה שתבוא אחריה אינם מביאים בחשבון, שעוד לפני התקיפה, וגם בלעדיה - "המלחמה הבאה" כבר נמצאת אתנו ממילא. היא כבר נטועה בתודעתנו ובתודעת מנהיגינו כה עמוק וזמן רב כל כך, שעיקר המתח הוא יותר סביב עיתויה מאשר על עצם ייתכנותה. איך צוטט השבוע הרמטכ"ל? "הפעולה תמיד מוכנה, הפקודות תמיד ישנן, ואם נידרש - נדע לעשות את זה". הוא אמנם אמר את הדברים בקשר למלחמה בדרום - אך העיקר הכוונה; עצם המוכנות הנפשית לכך ש"המלחמה הבאה" בוא תבוא: בלית ברירה או מבחירה, ואם לא ממזרח - כי אז מדרום, ואם לא מדרום - כי אז מצפון.

יש ציוויליזציות שבהן המלה "מלחמה" נהגית בחיל ורעדה, נתפשת כקטסטרופה האנושית המוחלטת. לא כן בישראל, שבה "המלחמה הבאה" הולכת אתנו לישון, ושותה אתנו את קפה הבוקר. התגשמותה היא כמעט רק שאלה טכנית של איך, מתי וכמה.

אמנם ידענו כמה הבזקי תודעה קצרים, שבהם "המלחמה הבאה" נעדרה לכמה שניות היסטוריות. היו רגעים שבהם תפסה את מקומה אפילו תקווה לאותו דבר סהרורי, הזוי ובזוי כיום, הנקרא "שלום". אך ממעידות אלה החלמנו במהירות, הודות לפעולה משולבת של שני הצדדים לסכסוך. וכאשר ניצחה אצלנו בגדול התפישה ש"את הסכסוך אי אפשר לפתור, יש רק לנהל" - חזרה "המלחמה הבאה" למקומה הטבעי, כנוכחות הסולידית הקבועה בחיינו. לא בצער רב מדי, ופה ושם אפילו באנחת רווחה, התקבע דבר היותנו מלחמה שיש לה מדינה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

ושוב, רבים וטובים משליכים את יהבם כיום על המלחמה הבאה - אמנם מסוכנת ומטורפת, אך "כדאית" - ש"תסלק את האיום האיראני", זה שאחריו תשקוט הארץ ארבעים שעה. לאלה צריך להזכיר לא רק את התוצאות העגומות של מבצעי הברירה הקודמים, שנועדו "לבער" ו"למחוק" איומים שנחשבו קיומיים, אלא גם את מה שיודע כל ישראלי כמעט מלידתו: שתמיד - אבל תמיד - ריחף מעלינו "איום קיומי" כזה או אחר. זאת בין שהיה אמיתי ובין שרחש בתודעה המעונה, הטראומטית שואתית, שלנו ושל מנהיגינו: שוקיירי ו"הרודן המצרי" נאצר; סדאם חוסיין והאנתרקס; ערפאת ונסראללה; ועכשיו - אחמדינג'אד והאפוקליפסה. כולם היטלראים בזה אחר זה, כולם איימו לכלותנו בכל דור ודור. כולם הצדיקו מלחמה, איש איש בתורו.

אבל בטרם נזנק "בלית ברירה" גם למלחמה הבאה, יש לתהות: ואם לא תהיה טהראן - מה אז? ונניח ש"יסולק" איכשהו "האיום האיראני" - האם לא יצוץ מיד אחר תחתיו, לפחות בתודעתנו? ועוד: בטרם היות "האיום האיראני" - מה בעצם עשינו, מלבד לשבת ולחשוש מהבאות?

נכון שלפעמים יש מקום למלחמת מנע, והקם להרגך, וכו' וכו'. אבל - כפי שמדגימה היטב הממשלה הנוכחית - עצם ההתכוונות הנפשית הקבועה ל"מלחמה הבאה" וההשלמה עם העדר כל סיכוי להסדר - הן כשלעצמן עלולות לעוור, לנוון את כלי החשיבה האלטרנטיוויים ואת הכישורים המדיניים. בדומה לאותם ילידים אמריקאים, שלא ראו את הספינות הספרדיות מתקרבות משום שהמלה "ספינה" לא היתה בתודעתם - האם ייתכן שישראל כבר אינה מסוגלת להבחין בחלופות דיפלומטיות ובמהלכים מדיניים לא-צבאיים, גם כאשר הללו תוקעים באוזניה בכל הצופרים?

Read this article in English: If Tehran did not exist



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו