בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלי, למה את שותקת?

119תגובות

אף על פי שאנו מצטיירים בעולם כבני דמותו של שמשון הגיבור, אנחנו עם חרדתי. "העולם כולו נגדנו" הוא לא רק שיר פופולרי, אלא תיאור מדויק של מצב העם. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" אנו שרים בליל הסדר. כאשר שר הביטחון אהוד ברק חוזה "רק" 500 הרוגים במלחמה בינינו לבין איראן כותב ירון לונדון ב"ידיעות אחרונות", שמשום שהוא מתגורר בבניין רב קומות הוא רואה עצמו כמטרה.

לשרי ביטחון יש נטייה להתבונן באיומים על חיי בני אדם דרך משקפת הסטטיסטיקה. אני זוכר מפגש של מערכת "הארץ" עם משה דיין היהיר בימיו הגדולים כשר ביטחון. באותם ימים העיתונים היו מלאים בכותרות על טילי הסקאד עם ראשי חץ של 500 ק"ג שסוריה קיבלה מבריה"מ. מעוצבן מהשאלות המציקות ששאלו אותו המשתתפים, הוא השיב בקור הרוח הדייני האופייני: "הסקאד הוא בסך הכל פצצה מאוד לא מדויקת, יכוונו למטכ"ל וזה יהרוס את הבית של יואל מרקוס. על זה לא תוכרע המלחמה". אותי זה לא הצחיק. כעבור כמה שנים, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, משה דיין היה האיש שמילמל בפנים נפולות שאנו על סף חורבן בית שלישי.

עתה אנו שוב נתונים אולי על סף מלחמה, והפעם ביוזמת הממשלה וההנהגה הימנית הקיצונית השולטת בה. שליחים אמריקאים מכל הדרגות הבכירות, משר ההגנה ועד ראש המטות המזויינים, באים בשם הנשיא אובמה להזהירנו מפני יוזמה צבאית עצמאית נגד איראן. ובעוד ברק עצמו יוצא ובא מוושינגטון, מזהירים בכירים בישראל בתפקידי מפתח או בדימוס, שהמלחמה הזאת לא בליגה שלנו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

כל ההקדמה הזאת לא באה אלא כדי להעלות את השאלה "איפה את שלי?". שלי יחימוביץ. מי שכעיתונאית וכמראיינת דעתנית שיפדה מנהיגים גדולים בשאלות חדות, והנה כעת, כאשר היא עומדת בראש העבודה, מפלגתו של דוד בן גוריון, נעלמו החדות והענייניות.

בחירתה למנהיגת העבודה כאילו שיתקה אותה. נכון, העבודה המפוארת של פעם היא כעת מפלגה של שמונה מנדטים, אך לאהוד ברק, ה"שוויש" של נתניהו, ה"ספין דוקטור" שמפזר איומים לעולם כולו, יש לכל היותר חמישה מנדטים, בתמיכת הימין הקיצוני. אבות העבודה היו ודאי מתהפכים בקברם לו ידעו מה קורה למפלגה שנולדה ממפא"י ההיסטורית.

הסקרים בתקופה הרת גורל זו מצביעים שבחירתה של יחימוביץ הכפילה את כוחה הפוטנציאלי של העבודה. הבעיה היא ששלי לא מעזה להציג את עצמה כראש ממשלה אלטרנטיווית מטעם מחנה השלום. היא מסתפקת בניסיון לרכוב על המחאה החברתית, ואפילו בנושא זה אינני שומע מפיה את מלים "כשאהיה ראש הממשלה" אעשה כך וכך.

מי שרוצה "לתת פייט" לנתניהו, צריך שיהיה לו מה שמכונה באנגלית "קילינג אינסטינקט", הלהט להחליף אותו ואת מפלגתו הקיצונית בשלטון בכל מחיר. מי שבא לפוליטיקה צריך להיות רעב לשלוט במדינה ולטעת ביטחון בעם בנושאים של חיים ומוות, לא לעסוק במחיר הקוטג'.

מפליא שלא שמענו מפיה, שהפיק בימיה כעיתונאית מרגליות, לא דבר ולא חצי דבר על התנהלותו של ביבי בנושא השלום, והיא גם לא אמרה מלה על התנהלותו האישית הנבזית כלפי אנשי לשכתו שרק את טובתו רצו כשהתלוננו על נתן אשל.

שתיקתה של שלי בנושאים מדיניים וביטחוניים עלולה לעורר חשד אצל אלה שלא ממש אוהבים אותה, שאולי אין לה עמדה. או שהיא חלילה חושבת כנתניהו. בגלל הליכוד, עם ישראל נמצא בהכחשה וחושב, כביבי וברק, שאין לנו פרטנר להסדר, וששמונה המלים בנאום בר-אילן צריכות לספק את שאיפות הפלסטינים למדינה.

כדי להשיב לעבודה את ימיה כקדם, שלי יחימוביץ צריכה להראות שיש לה תיאבון מנהיגותי וגם יכולת לנצח. ומעל לכל להזהיר שוב ושוב את העם שהליכוד, ורק הליכוד, גורר אותנו לאסון.

Read this article in English: Where are you, Shelly?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו