בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאזרח הקטן נמאס לשלם בגדול

חרם הצרכנים על שטראוס הוא לא רק תוספת של כמה סנטימטרים לקומתו (הנמוכה עדיין) של הצרכן הישראלי. הוא גם סימן חיים הבוקע ממוניטור המחאה החברתית

79תגובות

עוד לא שככה סערת הפסק זמן, עוד לא בחרה שטראוס באיזו גרסה תדבק כדי להמתיק את העלבון הישראלי הצורב - וכבר נחצה הציבור הזועם לשניים: אלה המצדדים בחרם השוקולד ומזרימים לו דלק בתחושת התעוררות ורנסנס מחאתי, ואלה הזועמים לא פחות, אך טוענים שמחירו של חטיף שוקולד הוא אפס קצהו של קרחון העושק.

לטענת "משביתי השמחה", מלחמה על מחירו של חטיף - שעה ששירותים חיוניים כמו דיור, רפואה וחינוך נמצאים מעבר לטווח ההשגה הישראלי הממוצע - היא מלחמה מטופשת, תרמית ילדותית, המדמה מהלך בעל השפעה בעולם של "הגדולים". יש כל כך הרבה עוולות כלכליות תוצרת ישראל, הם טוענים, שמחירן כבד וכאוב יותר ממחירי הטוויסט והטעמי. האם התאגדות סביב ופל אינה אלא בזבוז משווע של אנרגיית מאבק יקרה?

התשובה, היא שחרם הצרכנים על חברות כמו תנובה ושטראוס הוא שלב הכרחי בתהליך ההתבגרות שעובר הצרכן הישראלי מאז הקיץ האחרון. הקוטג' והשוקולד הם מוצרים קטנים, שקל להשתמש בהם כדי להפיץ את הבשורה הצרכנית, הקיימת שנים בכל חברה מתוקנת: לא קונים מוצר - כל מוצר - במחיר מופקע. הגבינה והשוקולד מפלסים את הדרך למחירי הדלק, לתעריפי החשמל, לעמלות הבנקים, לדמי הניהול בחסכונות הפנסיה, למחירי הדירות ועוד. הם ביטוי ראשוני וקטן של שינוי תודעתי עצום.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

בקיץ האחרון הפך הצרכן הישראלי מילד פאסיבי, תלוי ובלתי מודע, למתבגר חשדן, שלמד להטיל ספק ב"גדולים" ולזהות את המניעים הכלכליים שלהם שלא תמיד מתיישבים עם טובתו. בחוכמתו, הוא הצליח גם לאתר את נקודת התורפה של התאגידים הגדולים. הוא למד שבשוק החופשי, זה ש"הגדולים" שמבינים בכלכלה ובעסקים מהללים בהערצה גדולה, הכוח נמצא בידיים הקטנות שלו. אחרי שחשף את ערוותם ושמע את תגובותיהם המבולבלות והסותרות של "הגדולים" - שטראוס לא התנהלה בצורה חכמה ומכבדת יותר מתנובה - הוא הבין גם שהם לא כאלה חכמים כפי שחשב.

הצרכן הישראלי רוצה להמשיך ולהתבגר. הוא רוצה להפסיק להיות תינוק שנשבה בידי תאגידי ענק וקבוצות כוח בודדות, המנצלות את חולשתו ואת ניתוקו מאמצעי הייצור. הוא מבין שתאגידי כחול-לבן - ובהם יצרניות מזון ורשתות שיווק, שנהנו במשך שנים מחסות פטריוטית קדושה - הם בעצם מנגנון ריכוזי שממקסם רווחים על גבו. הוא מבין גם שלשם מטרה זו, הם, "הגדולים", יעשו כל מאמץ להשאיר אותו במצבו הילדי, הבלתי מודע, התלוי.

חרם הצרכנים על שטראוס הוא לא רק תוספת של כמה סנטימטרים לקומתו (הנמוכה עדיין) של הצרכן הישראלי. הוא גם סימן חיים הבוקע ממוניטור המחאה החברתית, שרבים מבעלי ההון וידידהם פקידי הממשל רצו להאמין כי נדם מזמן. משלמי המסים, בעיקר אלה הצעירים הגולשים ברחבי הרשת ומחליפים ביניהם מידע, עדיין אינם מרוצים. לא נעלמה מעיניהם תרמית הקסם, שבהעלמה ובמסמוס של מסקנות טרכטנברג (האם הקסם הזה יופעל גם על מסקנת ועדת הריכוזיות?); את יוקר המחיה, המשרת בעלי הון ספורים, הם מרגישים על בשרם מדי יום.

הדו"חות הכספיים של תנובה, שופרסל ופרטנר והדו"חות העתידיים של שטראוס, אסם, הבנקים וגופי הפנסיה מראים ויראו בעתיד את נחת זרועו של הצרכן הישראלי. לא כדאי לאף אחד, לא לתאגיד ולא לגוף ממשלתי, לזלזל בילד הזה שבגר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו