בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמון נסדק בפרשת אשל

59תגובות

לראש הממשלה בנימין נתניהו יש זכות מלאה להיות מאוכזב מהתנהלות יועציו בפרשת נתן אשל. השלושה אמנם הפגינו יושרה גדולה ואחריות, ובצדק זכו לעשרות מאמרים משבחים על היותם אנשים מוסריים, אבל אין זה אומר שהם נהגו בהגינות הראויה כלפי מי שמינה אותם לתפקיד. יועז הנדל, לוקר וצבי האוזר, כדאי לזכור, איישו ומאיישים מה שמוגדר כמשרות אמון: ראש מערך ההסברה, המזכיר הצבאי ומזכיר הממשלה (בהתאמה). נתניהו הוא זה שבחר בהם לתפקיד מתוך הכרה ביכולותיהם, בכישוריהם ובמעלותיהם, וגם, ואולי בעיקר, אין טעם לכחד זאת, מפני שציפה שישמרו לו אמונים. או לפחות יעדכנו אותו בדבר עבירה חמורה שהתרחשה בלשכתו.

המשרות שבהן החזיקו השלושה הן ציבוריות, וראוי שכל מי שמקבל עליו מחויבות מעין זו יאמץ את רמת המוסר הגבוהה שהפגינו, אבל אין בכך כדי להצדיק את בחירתם להסתיר את חומרת מעשיו של אשל מראש הממשלה. עם כל הכבוד לסעיף 42.474 בתקנון שירות המדינה (התקשי"ר) - "אחראי שקיבל תלונה לא יברר את התלונה, אלא יעביר אותה לאגף החקירות בנציבות שירות המדינה בלבד, ולא ימסור כל מידע הקשור לתלונה לכל גורם אחר במשרד או מחוצה לו" - נדמה שאזכורו במקרה הזה הוא לא יותר מקרדום לחפור בו בעבור מי שמבקש לבקר את אכזבת ראש הממשלה מהשלישייה.

נתניהו, חשוב לציין, אינו מאוכזב מהעובדה שהשלושה ראו פסול במעשיו של אשל, אלא רק מכך שהחליטו למדר אותו. אם מישהו מניח כי הנדל, לוקר והאוזר בחרו להסתיר את הדבר מראש הממשלה כי לא האמינו שיעשה משהו בנדון, או חלילה יוביל לטיוח העניין, אזי נשאלת השאלה איך בכלל הם הסכימו לעבוד בעבורו עוד בטרם התפוצצה הפרשה, או איך היו ממשיכים לעבוד בשבילו אלמלא היה נותן פומבי לאכזבתו הגדולה מהם. אם, לעומת זאת, לא היה ספק בלבם שראש הממשלה יטפל בעניין בדיוק על פי החוק וכללי התקשי"ר, ראוי היה לעדכנו בהקדם. רגע לפני הגשת התלונה או רגע לאחריה.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

שוו בנפשכם סיטואציה שבה ראש הממשלה מתייצב למסיבת עיתונאים בכל עניין שאינו קשור לפרשת אשל, ולפתע נדרש על ידי אחד הכתבים להתייחס לנושא. מי מכם היה מאמין לנתניהו אם היה אומר שאין לו שמץ של מושג במה מדובר? וגם אם האמנתם, מי מכם היה סומך על ראש ממשלה שאינו יודע אפילו מה קורה בלשכתו?

שמירת אמונים למי שמינה אותך לתפקיד אינה חייבת להיות הגרסה של אנשי ריצ'רד ניקסון בפרשת ווטרגייט, אלא היא סוג של מחויבות לשתף בטוב וברע. לא לטייח, לא לשקר, לא לבצע עבירה בשביל ולמען, אלא לזכור שהתפקיד שקיבלת על עצמך מביא עמו מחויבות כפולה: למי שמינה אותך ולמדינה. נתניהו הוא עדיין לא המדינה, גם אם הוא לעתים חושב כך, אבל הוא גם לא אויבה במקרה הזה.

הנדל, לוקר והאוזר עשו שירות גדול למדינה ולחברה הישראלית בפרשת נתן אשל, אבל הביכו והכשילו באופן התנהלותם את מי שכל כך שמחו להתמנות על ידיו לתפקידיהם. במקרה כזה, שבו לאיש מהצדדים אין עוד אמון באחר, מוטב לפרק את החבילה.

Read this article in English: A question of trust



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו