בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאשרר את חוקיות הכיבוש

מהמאמר של גרוסמן אפשר להסיק, נגד כוונתו כנראה, שלכאורה היה אפשר אחרת. לכאורה היה אפשר לקיים את הכיבוש מתוך שמירה על החוקים - היינו, בדרך נאורה ודמוקרטית, בלי לזרוק עם שלם לצדי הדרך

25תגובות

המאמר שפירסם דויד גרוסמן ב"הארץ" ("למה מי מת", 24.2) מדיד שינה ומהפך חדרי בטן. גרוסמן הוכיח שוב את אומץ הלב הציבורי שלו ואת רגישותו המוסרית כשלא חשש מלזעוק את זעקת קורבנות הכיבוש ולהטיח בפנינו את עובדת קיומן של עוולות שהדעת אינה סובלת והן נעשות בשמנו ומטעמנו.

הגורל המר של עומר אבו-ג'ריבאן, שנפצע בתאונת דרכים ונכלא, ואחר כך הושלך פצוע לצדי הדרך על ידי שוטרים ממשטרת רחובות, כשהוא מופקר למותו, זועק לשמים. גרוסמן גאל את הסיפור הזה, שהוא אחד מני רבים, מן השכחה והאדישות והציב אותו בפנינו בעמוד הראשון של "הארץ".

גרוסמן כתב על מעשה בלתי חוקי בעליל, והוא אף מציין שרשויות החוק פועלות בעניין, אם כי בעצלתיים. אבל גרוסמן אינו מסיק את המסקנה המתבקשת מהטענה שלו עצמו: בעודו מאשים את העמדה הציבורית הנינוחה ביחס לכיבוש כאחראית למקרה הפרטי, לכאורה, של עבירה על החוק מצד המפקירים, אין הוא משליך את מעמד האי-חוקיות על מצב העניינים שאיפשר את ההפקרה: אין הוא מסיק את המסקנה ההכרחית על אי חוקיות הכיבוש כולו.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות אליכם

גלוי לעין, וגרוסמן אף מציין זאת במפורש, שמאמרו שאב השראה מהסיפור "השבוי" מאת ס. יזהר, המתאר חיבוטי נפש של חייל ישראלי במלחמת הקוממיות, המתלבט אם לשחרר שבוי ערבי. הלשון של גרוסמן במאמר היא ממש לשון הסיפור של יזהר. לשון של המיית נפש, של לבטים וגם של אמירות נוקבות.

אבל בדבר אחד עקרוני נבדל המאמר של גרוסמן מן הסיפור של יזהר: יזהר מעלה את שאלת האחריות האישית לנוכח מצב עניינים, שהוא חוקי בעליל דווקא. שכן אצל יזהר מדובר בשבוי מלחמה, שגם אם שבייתו נעדרת סיבה צבאית משכנעת, הרי היא מעשה חוקי על פי חוקי הצבא בסיטואציה של מלחמה. לכן, לעומת גרוסמן, הזועק נגד הפרת החוק ותובע שמירה על קיומו - התביעה המוסרית שיזהר תובע מהגיבור שלו מיתרגמת על ידו לתביעה להפרת החוק. אמנם בסופו של דבר משתמט הגיבור של יזהר מן האחריות, אבל לקיחת האחריות הנתבעת ממנו חורגת מתחום השיפוט המוסרי האוניוורסלי ופונה אל תחום החוק, שאותו הסיפור של יזהר מאתגר ועליו, על המעשה החוקי, הוא קורא תיגר.

לעומת יזהר, מצמצם גרוסמן את שאלת האחריות להתרסה כלפי עבירה על החוק, הנובעת מאטימות מוסרית ומהדחקה. אלא שבכך גרוסמן מאשר למעשה את חוקיות הכיבוש. לכן גם את ההכללה על קהות החושים של הישראלים שגרוסמן גוזר מן האירוע המחריד הזה אין הוא קושר לאי חוקיות הכיבוש ולהיותו כולו, מן היסוד, בגדר של פשע מלחמה.

גם את לשון המונחים של הכיבוש גרוסמן מקבל כפשוטה ומכנה את אבו ג'ריבאן "שב"ח" - שוהה בלתי חוקי - ומאשר בכך את חוקיות הכיבוש. זאת כנראה הסיבה לכך שאת לקיחת האחריות שגרוסמן תובע מן הכלל הישראלי הוא מצמצם לאטימות המוסרית שיצר הכיבוש, בלי להתייחס לחוסר החוקיות המאפשר אותה: "אבל אז אני חושב - מי שזורק עם שלם לצדי הדרך כבר ארבעים וחמש שנה, שמפנה לו גב ועורף, ומצליח לבנות לעצמו חיים לא רעים בכלל, תוך כדי הדחקה משוכללת להפליא, גאונית, של אחריותו למצב, ובנוסף גם מצליח להתעלם ממשמעות העיוות והטירוף שהוא יצר במהלך השנים האלה בתוך מערכי החיים שלו עצמו - למה שיתרגש מעומר אחד כזה?".

מהמאמר של גרוסמן אפשר להסיק, נגד כוונתו כנראה, שלכאורה היה אפשר אחרת. לכאורה היה אפשר לקיים את הכיבוש מתוך שמירה על החוקים - היינו, בדרך נאורה ודמוקרטית, בלי לזרוק עם שלם לצדי הדרך. זאת ועוד; מהמאמר עולה, כי אם וכאשר נבטל את הכיבוש המשחית, נוכל להמשיך את קיומה הנאור של מדינת ישראל הקטנה והצודקת של לפני 67'. אלא שגם בכך נבדל המאמר מן הסיפור של יזהר, שלא חשש לאתגר גם את החוקיות של מלחמת 48'.

אמנם בסופו של דבר התחמקו התשובות של יזהר מן האחריות כלפי החוק. יזהר חבר הכנסת גם הצביע נגד ביטול הממשל הצבאי. אבל השאלות שעורר הן מרחיקות לכת פי כמה מאלה שמעלה גרוסמן, שמחאתו המוסרית, החשובה והנוקבת, על מעשי האימים הנובעים מאי-קיום החוק מאשררת בסופו של דבר את החוקיות של הבלתי חוקי הגדול: האי חוקיות של הכיבוש כולו.

פרופ' חבר הוא ראש בית הספר לספרויות באוניברסיטה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו