בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תבוסתנותו של גרוניס

84תגובות

לא חייבים להימנות עם תומכי האקטיביזם השיפוטי בישראל, יהא פירוש המושג אשר יהא, כדי להיבהל מאוד מפסק דינו של הנשיא הנכנס של בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בפרשת חוק טל. מטרידה במיוחד הרוח התבוסתנית העולה מדבריו על אוזלת ידו של בית המשפט העליון להביא תיקון לעוולות שמובאות לפתחו על ידי קורבנותיהן.

לשיטתו של גרוניס, מאחר ש"התרומה של בית המשפט לשינוי בהתנהלות החברתית של מגזר שלם בחברה הישראלית מצומצמת ביותר", היא "אינה מצדיקה את מעורבותו של בית המשפט בנושא". במלים ברורות יותר: העדר היכולת לשנות את המציאות המעוולת מביא את גרוניס לוותר מראש על הניסיון לתקן אותה, ואף על גינויה (לטובת אפשרות לתיקון בעתיד). גישה כזו היא הרת אסון בחברה דמוקרטית, בוודאי בדמוקרטיה צעירה כמו שלנו, שבה דבר אינו ברור מאליו.

לא מדובר בצניעות משפטית ראויה, תגובת נגד ליוהרת ה"מלוא כל הארץ משפט" ו"הכל שפיט". אכן, יש מקומות שבית המשפט העליון לא צריך להיכנס אליהם. יש מחלוקות שמוטב שיוכרעו בזירות אחרות על ידי בעלי סמכות ציבורית אחרים. כמו שיש שופטים בירושלים, חשוב שיהיו מחוקקים ומושלים בירושלים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אבל גרוניס לא טוען שזוהי סוגיה שראוי שרשות אחרת תכריע בה. הוא חושש מהפיחות במעמדו של העליון בשל "ההתעסקות החוזרת ונשנית של בית משפט זה בנושא של גיוס חרדים, בלא שמושגת התקדמות ממשית כתוצאה ממעורבות שיפוטית", וקובע כי חבל להתערב בעניין משום ש"זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות יביאו לגיוסם של חרדים... היכולת של בית המשפט להשפיע במקרה דוגמת זה שבפנינו היא מועטה". במלים אחרות: איני רוצה משום שאינני יכול.

ייאמר ברורות: כל שופט שקובע פסיקתו מטעמים כאלה, חוטא לתפקידו. שופט חייב להיות כפוף אך ורק לצו מצפונו ולאימת הדין כפי שהוא מבינם. אסור ששופט יקבע את פסקו על סמך הערכת סיכויי מימושו, לפי מארג בעלי הכוח בחברה באותה שעה. עצם שקלול הקריטריון הזה הוא בגידה בתפקידו כמגן המוחלשים והמדוכאים בחברה. בית המשפט חייב להיות בלם וכוח-נגד לבעלי הכוח בחברה (גם כשהם רוב וגם כשהם מיעוט מדכא). אף אם אין סיכוי שפסיקתו תמומש בטווח הקרוב, אם זוהי הפסיקה הצודקת לדעתו, הוא חייב ליתן אותה. כך נוהג בית משפט שמבין את תפקידו בחברה, גם כאחד ממצפניה המוסריים.

יותר מכך, ההיסטוריה מלמדת שלא ניתן באמת לחזות את מימושם של פסקי דין. לעתים הפסיקה מגשימה עצמה בדרך לא צפויה. פסק הדין הנודע במדינת קנזס בארצות הברית, שקבע בשנת 1954 כי עצם ההפרדה בין שחורים ללבנים במערכת החינוך היא אפליה, אמנם לא מומש במשך עשור, אבל בזכותו למעשה נחקק חוק חירויות האזרח האמריקאי.

גם תומכי הריסון השיפוטי חייבים להיות מודאגים מהתבוסנות והרפיון המסוכנים שבדברי גרוניס. והם יסכימו שאין צורך בבית משפט שפוסק רק את מה שיכול להתממש אותה שעה, שכן בעלי הכוח מקדמים את האינטרסים שלהם גם בלעדיו.

דווקא הרמוסים ונעדרי הסיכוי הם שזקוקים להגנת בית המשפט, אפילו רק כלגיטימציה מוסרית בודדת לצדקתם שלא תמומש. לתשומת לב נשיא בית המשפט העליון שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו