בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגרון נכנעה, לא המדינה

89תגובות

"המדינה נכנעה", נכתב בכותרת הראשית ("הארץ", 28.2), "אך במגרון דחו את הפשרה". האמת היא, שמגרון נכנעה, ותושביה עומדים לקבל, כמעט בוודאות, את "פשרת" בני בגין ולהניף דגל לבן. מבחינתם, אין זו פשרה אלא כניעה: לבג"ץ - שהתנהלותו כלפיהם ופסיקתו בעניינם היו בעיניהם משפח ולא משפט; לשלום עכשיו - ששוב הצליח, בסיוע התקשורת ומערכת המשפט, לשלוח יד בהתיישבות בלב ארץ ישראל; ולממשלה - שרוב שריה התנגדו לפסק העקירה, אך לא היה בהם האומץ לתמוך בחוק המסדיר את חוקיות היישוב גם לאחר שהפרקליטות קבעה ש"אין מנוס מלהגיע למסקנה שלתובעים אין זכויות בקרקע".

אנשי מגרון, ולא הממשלה או בית המשפט העליון, הוכיחו אפוא אחריות. כמו האחריות הלאומית שקיבלו בעלייה להתיישבות בעיצומו של גל טרור בתחילת שנות האלפיים, בהר סלעי וצחיח, השולט על כביש 60 האסטרטגי. אחריות המניעה אותם בכל דרכיהם.

רק מי שמבקש ללבות שנאה ומדנים, או להתענג על מחזות שבהם פרשי יס"מ מסתערים ומכים באלותיהם בראשי נשים וילדים, כפי שהיה בעמונה, קובע ש"המדינה נכנעה". רק מי שלבו אטום ואינו יכול לחוש קורטוב של אמפתיה כלפי מי שעומדים להיעקר ממפעל חיים שהקימו, על הקשיים הביטחוניים, הפיסיים, הכלכליים והחברתיים, יכול לצייר קריקטורה לעגנית, שבה מתיישבים, הבעתם מתנשאת וזחוחה, מתזזים את בני בגין המסכן.

צורות ביטוי כאלה ממחישות את התהום הפעורה בין העובדות לבין הפרשנות שנותנים להן מי שאמורים לתת לקוראים אינפורמציה חסרת פניות כדי שיוכלו לקבוע את עמדתם.

תושבי מגרון התחננו לפני בג"ץ לא לקבל אוטומטית את עתירת שלום עכשיו, ולהמתין לתוצאות הדיון בבית משפט השלום שעסק באותה עת בסוגיית הבעלות על הקרקע. אך דורית ביניש לא שעתה לבקשה, שהגיש בשמם עו"ד חנן מלצר. לו הראתה ריסון המתבקש משופט בית המשפט העליון, בוודאי מנשיאתו, היתה מונעת את התחושה בקרב ציבורים גדלים והולכים (ששלשום, עם חילופי הגברי, נשמו לרווחה בוודאי), שבית המשפט העליון מוטה באופן עמוק ומהותי לצד השמאלי של המפה הפוליטית.

מלצר, היום שופט בית המשפט העליון, חיבר מסמך מנומק, שהוכיח שהקרקע של מגרון איננה בבעלות התובעים. בכל מקרה, הואיל ונושא הקרקעות נבחן בבית משפט השלום, שבידו הכלים לבדוק מסמכי בעלות, ראוי לבג"ץ לא לפסוק בטרם תינתן הפסיקה בשלום. אך ביניש הסתה אותו. והנה, חודשים לאחר שפסקה על העקירה, התובעים משכו את תביעתם, והתגלתה ההטיה של פסיקתה.

לחילוץ העליון, ולא רק להגנת הצדק, יצא אפוא בני בגין. לאחר שהפרקליטות הגיעה למסקנה ש"לתובעים אין זכויות בקרקע", צפוי היה שבג"ץ יפגין אומץ, או יושר, ויבטל את הפסק המוטעה והמוטה. משלא עשה כן, יצא בגין לחילוץ בג"ץ מהסבך המשפטי והציבורי שבו הסתבך. למענו, יותר מאשר למען מגרון, פעל בגין בדבקות בחודשים האחרונים. מי שהצטרפו אליו, הגם במחאה ומתוך תסכול, היו האנשים האחראים (אך מושמצים) - תושבי מגרון - שהסכימו ל"הצעת הפשרה"; להעתקת יישובם. לצל"ש הם ראויים, לא לצל"ג.

Read this articlr in English: It's not the state that surrendered



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו