בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני ואתה והפצצה

148תגובות

המבט מוושינגטון: היתה לנו מלחמה מיותרת ואיומה בעיראק. יש לנו מלחמה מסובכת ומדכדכת באפגניסטאן. הכלכלה שלנו מתחילה סוף סוף להתאושש מהמשבר החמור ביותר שידעה מאז מלחמת העולם השנייה. בנובמבר ייערכו בחירות. לכן לא עולה על קצה דעתנו לעשות עכשיו מעשה כלשהו שעלול לסבך אותנו במלחמה שלישית ובשפל כלכלי מחודש. בשום פנים ואופן לא נתקוף באיראן, ולא ניתן לישראל לתקוף. בשום פנים ואופן לא נטיל סגר ימי על איראן ולא נמוטט את הבנק המרכזי שלה. לא ניזום מהלך אמיתי שעלול לשבור את הכלים ולחולל משבר עולמי. לא ניתן לקנאים השולטים בירושלים לגרור אותנו למלחמת-מצדה מטורפת של המאה ה-21.

המבט מירושלים: 15 שנים אנחנו מזהירים אותם מפני הפצצה האיראנית. עשר שנים אנחנו מספקים להם ראיות מוצקות. אבל הם בשלהם: מתעלמים. אומרים לנו שאנחנו מוכי-מצדה הזויים שלא התאוששו מטראומת אושוויץ. אומרים לנו שהם נאמנים ונבונים ואפשר לסמוך עליהם. אבל העובדות מוכיחות שאי אפשר לסמוך עליהם. הם טעו בפקיסטאן וטעו בצפון קוריאה וטעו באוסיראק. הם בגדו בכל ידיד שהיה להם במזרח התיכון. כאשר יתברר שהם טעו גם בעניין איראן, הם ישליכו אותנו לפח האשפה של ההיסטוריה. אבל אנחנו לא פראיירים. אנחנו קולטים את המשחק ואנחנו נשבש את המשחק: נקדים אותם. במקום לקמול בזמן הנוח להם, נכה בזמן הנוח לנו. ואם המלחמה תעלה את מחירי הנפט, ותביא רפובליקאי לבית הלבן - טאף לאק. הקם להקריבך, השכם להקריבו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

המבט מוושינגטון: שם המשחק הוא אליבי. אנחנו יודעים שהשיעים נחושים ושאנחנו נחלשים ושלא נעצור אותם. אנחנו יודעים שלא קורצנו מהחומר שממנו קורצו הארי טרומן וג'ון קנדי. אבל לא נעים מסעודיה ומנסיכויות המפרץ. לא נעים מישראל ומהקהילה היהודית. חייבים לנצח בנובמבר. לכן אנחנו מעלים עכשיו מופע שברודווי יכולה רק לחלום עליו: כאילו אזהרות, כאילו סנקציות, כאילו אופציה צבאית. כאילו תמיכה ללא סייג במדינה היהודית ובמדינות הערביות המתונות. אבל אחרי נובמבר נפרק את התפאורה, נפזר את הלהקה ונחזיר את התלבושות למחסן. נסגור איזו עסקה עם האייתוללות. נקבל מחמינאי הבטחה שהפיצוץ הגרעיני הראשון לא יתרחש לפני 2016. כך נבטיח שבמהלך הכהונה השנייה גם הכלכלה האמריקאית וגם הצנטריפוגות האיראניות יפעלו בקצב מלא.

וכשיתברר לעולם שטעינו והטעינו, נאמר: אופס, טעות. ניסינו, באמת ניסינו. יש לנו אליבי. לא ידינו העשירו את האורניום הזה. באמת: כואב הלב על סעודיה ועל נסיכויות המפרץ ועל ישראל. במיוחד המחשבה על ישראל מציפה את לבנו הדמוקרטי בחמלה.

המבט מירושלים: משקר מי שטוען שסיבכנו את האמריקאים בעיראק ב-2003. האמת היא, שכבר אז הזהרנו אותם שהבעיה אינה עיראק אלא איראן. אבל היום המצב אחר. רק לארצות הברית יש היכולת למנוע באופן מוחלט את ההתגרענות של איראן. רק אם ארה"ב תאיים להפעיל כוח נגד איראן יהיה אפשר למנוע את השימוש בכוח. אבל אמריקה מתעקשת לנהוג כפי שבריטניה וצרפת נהגו בשנות ה-30. אין ספק: בסוף המערב יתפכח. אבל המערב עלול להתפכח אחרי שצ'כוסלובקיה שוב תיפול. לכן, אם האמריקאים לא יוכיחו לנו מיד שהם פקחו עיניים, נפעל לפני נובמבר. הסיכון אמנם גבוה, אבל הסיכון החלופי טוטלי. אין מדינה בעולם שתיקח על עצמה סיכון טוטלי. ודאי לא מדינתו היחידה והאחרונה של העם היהודי.

ביום שני הבא, בבית הלבן, האיש מוושינגטון והאיש מירושלים יביטו זה בעיניו של זה. כל אחד מהם יראה באישוניו של האחר את התהום. אם גם בפעם הזאת ברק אובמה ובנימין נתניהו לא יתעלו על עצמם ולא יתחילו לפעול כבעלי ברית - הם ימיטו על אומותיהם אסון.

Read this article in English: Jerusalem, Washington and the bomb



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו