בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קודם שילמדו באקדמיה לחשוב

62תגובות

כמאה שנה חלפו מאז "ריב הלשונות" שהתחולל ביישוב, שנסיבותיו דומות להפליא לדיון הנוכחי על שפת ההוראה במוסדות אקדמיים. ב-1913 פרצה המחלוקת על רקע הרצון של "חברת עזרה של יהודי גרמניה" לפתוח את הלימודים בטכניון בשפה הגרמנית, בהיותה שפת המדע והמדענים.

הפן המדעי ייצג רק חלק מן העימות. שפת ההוראה נגעה בעצב חשוף ומשמעותי: האם גם בחברה שהיהודים מבקשים להקים לעצמם הם יתבטלו בפני תרבויות זרות? כיצד יכוננו תרבות לאומית בלא שימוש יום יומי בשפה הלאומית? זאת ועוד, הטכניון היה המוסד הראשון להשכלה גבוהה שהוקם בארץ ישראל, וכל קביעה בעניינו היתה עשויה להתוות את הדרך של המוסדות הבאים.

אחרי ויכוח ממושך ועיכוב שכפתה מלחמת העולם הראשונה, פתח המוסד את שעריו והלימודים בו התקיימו בעברית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

הקושי שסומן אז תקף גם היום: חיי המדע מתנהלים בשפה זרה. מסיבה זו המרצים במוסדות להשכלה גבוהה נדרשים להקפיד על פרסומים באנגלית ובקומץ שפות זרות "נחשבות" נוספות. כעת הם מחילים גם על תלמידיהם את הדרישה, שנגדה יצאו ראשי האקדמיה ללשון העברית, כפי שדיווחה השבוע טלילה נשר ("האקדמיה ללשון נגד עבודות באנגלית באוניברסיטאות", "הארץ", 29.2).

גם ההתלבטות הנוכחית, באיזו שפה להשתמש לצורכי הוראה ומחקר, נעה בין אותם קטבים: זה המצדד בהשתלבות בפסגת המדע העולמי גם במחיר הוויתור על הוראה בשפה הלאומית, וזה הדבק בשפה הלאומית כאבן יסוד בהשכלה של כל אדם.

השינוי שהתחולל במאה השנים האחרונות הוא ביחס של הישראלים ללאומיותם. הלאומיות המובנת מאליה היום מאפשרת לזלזל במקום של השפה. אלא ששפה דרושה כאמצעי ראשון במעלה לפיתוח החשיבה וכדרך לביטוי רגשות. שני עניינים אלה הם לב הבעיה.

שפה, בצד היותה כלי הבעה רעיוני ורגשי, היא בית, היא זהות אישית, חברתית ולאומית כאחד. בתקופת הגלות היהודים הבינו זאת. אלה שביקשו לשמור על ייחודם הלאומי הסתגרו בשפות הכלאיים היהודיות, יידיש ולדינו, ושימרו את העברית כשפת קודש. מי ששאפו להשתלב בחברה הסובבת אותם נודעו בכישורי הלשון הגבוהים שלהם בשפות זרות.

אנשי אקדמיה ישראלים מתעלמים היום מתפקיד השפה ככלי לניתוח ולביטוי. הם מתעלמים גם מהקשיים של רבים להתבטא באופן שיהיה מובן ובעל משמעות, שיכיל רעיונות מורכבים יותר משפת המסרים המיידיים. ספק אם כלל בוגרי התיכון בישראל כשירים לכתוב עבודות אקדמיות בשפה העברית. קודם שדורשים מסטודנטים להגיש את עבודותיהם בשפה זרה, כדאי לבדוק את כישוריהם לפתח מחשבה, להעלות רעיון ולסתור אותו, לשלב גישות שונות לסינתזה, לפענח מאמר אקדמי בשפה העברית ולבקר אותו - בלשונם.

מוטב שתחילה ייוחדו זמן ומאמצים לעצם טיפוח החשיבה, פיתוחה ושכלולה בשפת היום יום. לא השפה היא שתכשיל את המשכילים הצעירים, אלא העדר כישורי ניתוח והבעה. עובדה: בצד אמן השפה העברית ש"י עגנון זכו בפרס נובל גם ישראלים אחרים שהתחנכו בעברית תחילה. דבר לא נגרע מכישוריהם המדעיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו