בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חרוזי זכוכית ב-10 אגורות

83תגובות

בנימין נתניהו לא הפתיע. גם הפעם הוא לא עמד בלחץ. גם הפעם הצליחו כמה ח"כים מהליכוד להפחיד אותו עד כדי כך, ששינה את עמדתו הראשונה והחליט לזרוק לילידים כמה חרוזי זכוכית, כדי שיפסיקו לתקוף אותו.

פעם היה לנו נתניהו אחר. כזה שאינו נע ונד עם כל משב רוח. שיש לו עמדות כלכליות מוצקות, שבעזרתן ביצע מהלכים לא פופולריים לזמנם. אבל אז, ב-2003, היה לו אריאל שרון כחומה בצורה מאחוריו. עכשיו יש לו הוא עצמו: חול נודד והיסטרי.

ברביעי בלילה הודיע על הפחתת התייקרות הדלק ב-10 אגורות, לאחר שבאותו בוקר הסביר לאנשי לשכתו, שאין להתערב כלל במחיר הדלק כי כל ניסיון כזה ייגמר בהגדלת גירעון או בהעלאת מסים אחרים.

נתניהו ביצע את המהלך החפוז בניגוד מוחלט לדעת שר האוצר ובכירי משרדו, שאמרו ש"נעמוד על הרגליים האחוריות" כדי למנוע זאת. הוא בגד ביובל שטייניץ, האיש הכי נאמן לו, והשפיל אותו. מה שמלמד על אופי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

עד המינוי של שטייניץ לשר האוצר, היה מעשה כזה בלתי אפשרי. שר אוצר לא היה מאפשר להפחית מס בלי שהממשלה היתה מחליטה באותו מעמד על העלאת מס אחר. כך שמרו שרי האוצר על הקופה. כך לא התדרדרנו לגירעונות ולמשברים נוסח יוון. לכן, אם לשטייניץ היה כבוד עצמי, הוא היה מניח עוד היום מכתב התפטרות על שולחנו של נתניהו. גם הממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ', צריך להתפטר לאחר הזובור שספג.

החלטת נתניהו חמורה במיוחד משום שהוא יודע, שההאטה העולמית גרמה לירידה ברווחי החברות ולכן לירידה חדה בגביית מסים. נתניהו יודע, שעקב כך צפוי השנה גירעון גבוה של 3.4% מהתוצר, לעומת תכנון מקורי של 2%. הוא גם יודע, שבנק ישראל קבע באחרונה שיש חריגות מסוכנות של 6.4 מיליארד שקל בצד ההוצאות. אם כך, איך יכול ראש ממשלה לגרום להגדלת הגירעון, בשעה הוא צריך לפעול להקטנתו?

הכי מצחיק היה לשמוע את חברי הכנסת בוכים על מר גורלם של האזרחים הנאלצים לשלם כל כך הרבה בעבור דלק. כאילו הח"כים לא בעסק. כאילו הלחץ של ממשלת ישראל על מדינות המערב להטיל סנקציות על איראן אינו הסיבה היחידה להתייקרות החדה במחירי הנפט בעולם.

כרמל שאמה הודיע, שמוכרחים להפחית את הבלו בכמה אגורות. מאיר שטרית עקף אותו בקלות והציע לבטל את מלוא המע"מ המוטל על הבלו; כלומר, להוריד את מחיר הבנזין ב-50 אגורות, לא פחות. אם היה שטרית טורח לבדוק, הוא היה מגלה שבמדינות מערב אירופה כמו איטליה, הולנד, יוון, שוודיה, גרמניה, בלגיה ובריטניה מחיר הבנזין גבוה יותר מאשר אצלנו, וכך גם המס. אך מה הם מבינים לעומת שטרית.

מירי רגב, כצפוי, אמרה ששמונה שקלים לליטר זה עושק הציבור. יואל חסון תבע קיצוץ של 30% במס, ואופיר אקוניס האשים את פקידי האוצר באטימות לב. טוב, הוא אינו מעז לצאת נגד אדונו. אבל כולם מתגמדים מול שר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, שהגיע לשיאים חדשים כשתבע להוריד את מחיר הבנזין "ל-5 שקלים או ל-6". הוא לא החליט עדיין.

המשותף לכל הפופוליסטים הללו (שלא כולם נמנו כאן) הוא, שהם לא מספרים לנו מאין יילקחו מאות המיליונים שיחסרו בקופה, אם הצעותיהם יתקבלו. הגירעון המסוכן אינו מעניין אותם כלל. תפקידם הוא רק לתת, לחלק ולהתחנף לציבור.

אף אחד מהם גם לא הזכיר, שלמיסוי הגבוה על הדלק יש מטרה נוספת: הקטנת השימוש ברכב עקב הנזקים הסביבתיים והבריאותיים שהוא גורם: זיהום אוויר, צפיפות ופקקים.

אבל מדוע להתעסק בנימוקים ענייניים? הרי נתניהו רוצה בסך הכל שנאהב אותו, שנעריץ אותו, שנרקוד משמחה בגין חרוזי הזכוכית שחילק לנו, ב-10 אגורות האחד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו