בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיכר העיר ריקה

22תגובות

כיכר רבין, אולי הסמל המובהק והטעון ביותר של השמאל, היא מקום עצוב ב-2012. ג'יפים אימתניים חונים בגסות בשוליה, וכרזות ענק של העירייה, תמיד בצבעים זוהרים, מזמינות את הציבור לאירועים שנועדו לפרנס את התדמית של עיר ללא הפסקה. פרט לערבי השירה בציבור לציון רצח ראש הממשלה יצחק רבין, זה כמה וכמה שנים הכיכר שוממה, בלי הפגנות גדולות.

בשדרות רוטשילד, לעומת זאת, מרגישים עדיין את ההבטחה הגדולה של הקיץ. המחאה החברתית כבר אינה מוציאה המונים לרחובות, אבל אין ספק שהיא התוותה מחדש את הדיון הכלכלי-החברתי בישראל והולידה במישרין ובעקיפין עשרות התארגנויות אזרחיות למען צדק חברתי לסוגיו, כמו המאבקים נגד העסקה קבלנית, הדרת נשים ואפליית יוצאי אתיופיה. כיכר רבין נתפשת כמקום השייך לעבר. שדרות רוטשילד - לא כמקום פיסי, אלא כרוח - הן העתיד.

אך אם מאהלי רוטשילד הם התקווה הגדולה למי שמעוניין בשינוי פוליטי-חברתי - התרוקנות כיכר רבין היא טרגדיה לכל מי שרוצה ישראל אחרת באמת. במשך כשני עשורים היתה הכיכר רקע לשאלות היסוד ששיסעו את החברה והפוליטיקה וביטוי לאופציה מתונה, אזרחית ושוחרת שלום. היא שסימנה בפעם הראשונה את ההתפכחות מאתוס המלחמות הצודקות תמיד, עם תנועת המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה. כעבור עשור, האנרגיות של כיכר רבין הן שאיפשרו את פריצת הדרך הנחשונית לשעתה בסכסוך הישראלי-הערבי, הסכמי אוסלו. בשלהי שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 שוב היתה הכיכר זו שסיפקה רוח גבית למהלכים היסטוריים, כמו המשא ומתן על הסדר קבע וההתנתקות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

כיכר רבין ביטאה שמאל המדבר מנקודת המבט של "הפרויקט"; כלומר, במושגים של "מה שטוב למדינה" ולקולקטיב כקולקטיב - ופחות במושגי היום יום של הישראלי בהקשר הספציפי של חייו. זה היה כוחה, וזאת היתה גם חולשתה. מה שהניע את כיכר רבין הוא תחושת ההכרח והדחיפות להביא את המפעל הציוני לכלל השלמה על ידי השגת שלום ונורמליות. השלום היה המסקנה החותכת והמובנת מאליה, שנבעה מהפרשנות של הציונות על פי כיכר רבין, ובצדו כאב וכעס על הימין ששבר את החלום הזה.

לכיכר היה שמאל והיה ימין, היריב היה ברור, והרצון היה ממוקד - לנצח. כיכר רבין היתה ציונית מאוד, פוליטית מאוד, שבטית יאמרו מקטרגיה, ולכן הומוגנית מבחינה סוציו-תרבותית. היא לא הצליחה להיות בית לציבור שמחוץ לשכבה החילונית-הליברלית. היא רצתה להיות כזאת, אך לא ממש הבינה איך.

אין זה מקרה, שהמחאה החברתית חמקה מכיכר רבין. לאנשי רוטשילד נראתה הכיכר מיושנת: הכעס שלה נראה סקטורלי, הציונות שלה נתפשה כאבסטרקטית, ומלחמת התרבות שלה נתפשה כמאבק לשימור ההגמוניה של מי שחשים ש"גנבו להם את המדינה". מבחינה סוציולוגית, מאהל רוטשילד היה הרבה יותר הטרוגני, פלורליסטי ועכשווי.

המחאה החברתית ביקשה לכונן סולידריות, בלי להתעקש על מכנה משותף רעיוני-זהותי או על פרשנות אחת של הציונות. בכך היא היתה אותנטית וביטאה תחושה רווחת, שהמושגים של ימין ושמאל השתנו, בצד עייפות מהקיטוב המחנאי. ההישג העצום של המחאה היה בכך שהיא העניקה את התחושה של יכולת לשנות גם לשכבות וקבוצות שבעבר לא האמינו שבכוחן לעשות זאת.

אולם אין זה מקרה, שהמחאה לא הצליחה לאיים על הממשלה. היא לא השכילה לעבור לשלב כיכר רבין שלה - השלב הפוליטי - ולקתה בתמימות כשהאמינה שאפשר לעקוף את העימות העמוק בין ימין לשמאל על דרכה של המדינה.

בעוד השמאל מוותר על כיכר רבין שלו, כלומר על הניסיון לעצב את הישראליות בדרך הציונית שלו - הימין דווקא חותר לחקות את ההצלחה של כיכר רבין. הימין בונה בשקדנות "כיכר" מטאפורית משלו ופועל להשליט את התפישה הציונית המסולפת שלו על המרכז הישראלי ולהפוך אותה לממלכתיות החדשה - אם בסיורי פולחן בחברון ואם ברדיפה של האקדמיה והתקשורת. מי שסבור שמול הימין הזה תוכל לעמוד לבדה פדרציה של צרכים כלכליים אינו קורא נכונה את המפה.

אנשי רוטשילד צדקו בהתעקשותם על אימוץ סדר יום כלכלי-חברתי עכשיו ועל פריצת הגבולות המגזריים. אך גם מפגיני כיכר רבין צדקו: מדינת ישראל כפי שהיתה צריכה להיות, נגזלה. גנבה אותה השקפת עולם גזענית, משיחית וקפיטליסטית. יש לתבוע אותה בחזרה לידינו. לא לידי קבוצה מסוימת, אלא לידי כל מי שדורש שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי בארץ הזאת.

הכותב הוא חוקר מוסיקה ופעיל פוליטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו