בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפינאלה של ביניש

9תגובות

כהונתה של הנשיאה דורית ביניש הסתיימה בקול גדול: הכרעות דרמטיות בשלוש עתירות שעוסקות בשלושת השסעים הגדולים של החברה הישראלית. השסע הלאומי נדון בהכרעה הנוגעת לאיחוד משפחות עם פלסטינים שאינם אזרחי ישראל; השסע האמוני עומד בבסיס המחלוקת על הפטור לבחורי ישיבות; והשסע החברתי-הכלכלי בא לידי ביטוי בפסק הדין האחרון של הנשיאה בעניין הבטחת הכנסה.

בשלושת המקרים התבקש בית המשפט העליון להשתמש בנשק הכבד ביותר המצוי בידיו - הביקורת השיפוטית - ולבטל חוקים של הכנסת. שניים מהחוקים אכן בוטלו, בהסכמה פה אחד בהרכבים מורחבים בהנהגת הנשיאה, ובמקרה של חוק האזרחות החוק נשאר על כנו, בהחלטת רוב דחוק ביותר, כאשר הנשיאה עומדת בראש דעת המיעוט. מעניין לציין שהנשיא הנכנס, אשר גרוניס, לא תמך בעמדת הנשיאה באף אחד מהמקרים, בין אם בהבעת עמדה שונה ובין אם משום שלא היה בהרכב.

אין קשר פנימי בין שלוש הפסיקות לבד מהעובדה שהן ניתנו בסמיכות זמן, במוצאי כהונתה של הנשיאה ובהובלתה האישית. ואף על פי כן אפשר להסתכן בהכללה חשובה אחת: עד באחרונה בית המשפט השתמש בביקורת השיפוטית במשורה, ובדרך כלל בעניינים שאינם נתפשים כקובעי תודעה. לא עוד. המקבץ הפסיקתי האחרון מטפל בנושאים הרי-חשיבות והציבור, בכללותו, איננו מוחה. עברו שני עשורים מאז לקח לעצמו בית המשפט את הסמכות לביקורת שיפוטית, ללא הסמכה חוקתית מפורשת, ואפשר שבדיעבד יתברר שפסיקות החודש האחרון של עידן ביניש אצלו חותם של לגיטימיות למהלך כולו.

ביטול חוק טל הוא המקרה הבולט ביותר של פסילת חוק עד כה. בית המשפט תיפקד כשובר שוויון במחלוקת חברתית ערכית ארוכת שנים. הוא התבקש להכריע בסוגיה בעבר, וסירב. עתה, לשיטתו, בשלה השעה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

גם ביטול סעיף בחוק הבטחת הכנסה מבטא הכרעה ערכית נועזת, בעד הרחבת כנפיה של הביקורת השיפוטית מהתחום הקלאסי של זכויות אזרחיות-פוליטיות אל זכויות חברתיות-כלכליות. רבים חשו שהאקטיוויזם השיפוטי של הדור האחרון התעלם ממצוקת החלשים ולא עמד בפרץ נגד הפגיעה המסיבית במדינת הרווחה. פסק הדין האחרון יוצק תשתית לשינוי. נאמר בו, בקול גדול, שבית המשפט לוקח על עצמו את האחריות לייצג את האינטרסים המינימליים של הדל והאביון, במקום שצעקתם איננה מתקבלת על ידי המערכת הפוליטית.

חוק האזרחות, כאמור, לא בוטל, אבל הרוב הדחוק שבו אושר מרמז על שבריריותו.

הכרעת הדין, בשלושת המקרים, קולעת לטעם הרוב הישראלי. איחוד משפחות עם פלסטינים מתפרש כזכות שיבה בדלת האחורית; הפטור לחרדים נתפש כאפליה בין דם לדם; הושטת יד לעניים שבינינו תואמת את הרגש הקולקטיבי. זהו מצב מוזר: בדרך כלל ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת נוגדת את ההעדפה של הקהל הרחב, שהרי חוקי הכנסת אמורים לבטא העדפה זו. המקרים שלפנינו הם חריג, וייתכן שעובדה זו סייעה לבית המשפט לקבל את ההכרעות הנועזות.

שלושת פסקי הדין יילמדו עוד שנים רבות בפקולטות למשפטים. בהם טמונה המורשת של הנשיאה הפורשת. גם מי שאיננו מסכים עם תוצאות חלקם, כמוני, יודע להעריך את האיכות המזוקקת של השירות המקצועי שמעניקה לנו הרשות השופטת, ובראשה דורית ביניש.

הכותב הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו