בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צה"ל, אל תוותר עלינו

123תגובות

באחרונה עקבתי בעניין אחרי הסיקור האינטנסיבי של ביטול חוק טל. המאבק המתנהל נגד אלה שאינם רוצים להיות חלק מהמערכת הצבאית ולמלא את חובתם למדינה הוא נושא מרכזי בחברה הישראלית בשנים האחרונות. כבחורה העומדת להתגייס בקרוב, ואחרי הפגנת השמיניסטים מול מוזיאון תל אביב, אני מרגישה שהנושא קשור ישירות לחיי, ובעצם לכל שכבת הגיל שלי.

בתקשורת מדברים הרבה על הדור שלי. אומרים שלא אכפת לנו, שאנחנו עסוקים בעיקר בעצמנו, שאנחנו מנותקים מהערכים שעליהם נבנתה המדינה. אומרים שאצלנו, החילונים, בני הנוער כבר לא מרגישים חובה להתגייס.

אני בת 18. למדתי בבית ספר נחשב בירושלים, אני בת יחידה למשפחה משכילה. שני הורי שירתו בצבא, יש לי קב"א 54 ודפ"ר 70. אינני רואה בשירות הצבאי עיכוב בחיים, אלא חובה שצריך למלא והזדמנות נדירה שלא תחזור - הזדמנות ללמוד, להתפתח, לרכוש ניסיון, לעסוק בנושאים מעניינים, שהם בעבורי אתגר אישי ואינטלקטואלי, תוך כדי תרומה משמעותית למדינה.

אלא שבחודשים האחרונים חוויתי את הפער ההפוך: בין אלה שרוצים להתגייס ולתרום לבין מערכת שאינה ערוכה לתת מענה למי שאינם נכנסים למגירות הרגילות שלה. הפער שבין המלים הגדולות לבין המעשים הקטנים, הפער שבין האידיאולוגיה המוצהרת לבין המימוש.

לאחר תקופה ארוכה שבה עברתי מיונים למסלול יוקרתי, הכולל שירות של שלוש שנים לבנות בנוסף לקורס טרום צבאי של חמישה חודשים, הוסרה מועמדותי מהחיל. אמנם התאכזבתי, אבל דברים כאלה קורים. לתומי חשבתי שייפתחו לי אופציות אחרות, אך במשך חודשים לא שמעתי דבר. בסופו של דבר התברר לי, שבמשך אותה תקופה הוקפאו כל יתר האופציות, כך שלא קיבלתי זימון לשום מיון אחר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

כשהבנתי את גודל הבעיה פניתי שוב ושוב לגופים האחראים בצה"ל: בטלפון, בפקס, ואפילו במכתבים אישיים ששלחתי בדואר רשום. רציתי לומר להם, שאני רוצה לתרום למסלול אחר, שלא יוותרו עלי. לא קיבלתי תגובה. אפילו לא אחת. לפני כמה שבועות קיבלתי הודעה לקונית על שיבוצי לתפקיד "מאבחנת מדעי ההתנהגות", רחוק מאוד ממה שהייתי אמורה לעשות.

זה לא סיפור יוצא דופן. אני רק אחת מבני נוער רבים הרוצים לשרת ביחידות מובחרות ולהוציא את ה"מיטב" (כשמה של היחידה האחראית לשיבוץ המתגייסים לצה"ל) מהשירות הצבאי שלהם, ונתקלים בחומה של שתיקה ביורוקרטית ואטימות מערכתית.

הנה, מחר אני מתגייסת, והתחושה היא של החמצה - קודם כל שלי, כמובן, אבל לדעתי גם של המערכת. תחושה, שבסופו של דבר, למרות הרצון והמוטיווציה, נותרתי קירחת מכאן ומכאן. קל לבקר את הדור שלי בכללותו, לומר את כל הדברים שכולם אוהבים כל כך לומר. אבל אולי הגיע הרגע לשאול, האם אין הצבא חלק מהבעיה? האם לא נהפך לגוף מסורבל ואטום מעט, המקשה דווקא על אלה שכן רוצים לשרת בו?

הכותבת מתגייסת מחר לצה"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו