בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צביעותה של ארה"ב

89תגובות

הוריקן בממדי קתרינה מכה בחופי המזרח התיכון. הוריקן של צביעות. שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון, המייצגת מדינה שעושה שימוש סדרתי בזכות הווטו כדי לתמוך בכיבוש הישראלי, נגעלת מהווטו שמטילה רוסיה על ההצעה לגנות את המשטר הסורי; בנימין נתניהו, שכולא מיליוני פלסטינים מאחורי חומות זה 45 שנים, מזיל דמעה על זכויות האדם שם; הליגה הערבית, שמילאה פיה מים לנוכח כיבוש עזה ולבנון, על אלפי האזרחים שנהרגו בהן, מנסה כאחוזת אמוק לגייס את המערב להתערב; ואינטלקטואלים ערבים שעד לא מזמן התדפקו על דלתו של אסד ונזפו בלוחמי החופש הסורים הנמקים בבתי הסוהר, נזכרים לפתע בזכויות האדם. האזרח הערבי בישראל שואל את עצמו אם הוא חוזה בתיאטרון אבסורד.

אבל גם אם הצביעות מסנוורת, זה לא סותר את העובדה שפשע נורא מתבצע בסוריה. האם בשביל להביע סולידריות צריך קודם לשכנע את הצבועים לא להזיל דמעות תנין? הרי זה האופי של התנין: לטרוף ולהזיל דמעה. זה מזכיר את הסיפור על האוטובוס שנתקע והנוסעים התחילו לדחוף אותו. דווקא אז החליט הכרטיסן לבדוק את הכרטיסים ואף דרש מאחד הדוחפים, שהתקשה למצוא את כרטיסו, להפסיק לדחוף. אילו היה לנו כרטיסן זריז בפרשה הסורית - הוא היה שולח לכל הרוחות את הטרמפיסטים שעולים על עגלת הסולידריות; שיכפרו קודם על העוולות שגורמים לעמיהם ולעמים אחרים.

כשאין, לדאבוננו, כרטיסן כזה, ריח הדם של הפצוע הסורי מושך את כולם; גם טובים שבאים לרפא, וגם טורפים שבאים לטרוף את מה שנשאר. אם הכוחות המתקדמים לא ינקטו עמדה, שלא יבואו בטענות לפצוע הסורי שפונה למערב. המשטר טובח בעם הסורי, והפטריוטים מפצירים בו שישתוק, פן יזהמו צעקותיו את הפטריוטיזם הנשגב. המשורר העיראקי מודפר אל-נוואב כתב "האם תשתוק נאנסת?", בכוונו ל"אל-קודס" הנכבשת. נכון שיש אישי ציבור ערבים בישראל שמנסים לאחוז במקל בשני קצותיו, עד שאי אפשר להבין מדבריהם מי הטובח ומי הנטבח, אבל רוב האוכלוסייה הערבית מתנגדת למשטר אסד, ורבים מביעים עמדות נחרצות בעניין.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

החששות מצד אחד מפני טרגדיה בנוסח העיראקי בעקבות התערבות מערבית, או מצד שני, מפני עליית כוחות איסלאמיים - כפי שקרה במצרים, בתוניסיה ובלוב - מובנים, אבל אי אפשר להפקיר את העם הסורי שותת דם עד שתצמח לה האלטרנטיבה החילונית. הרי החילוניות צריכה לנקות את עצמה קודם מאלה שהמיטו בשמה אסונות על עמיהם. ודווקא שתיקת החילוניות הערבית היא מעין הזמנה לצבועים להתערב.

אין לערבים בישראל "לא סוסים ולא ממון להעניק", כדברי אל-מותאנבי, "אז שהמלים ישמחו, אם המצב בלתי נסבל". וכשהם מביעים סולידריות עם המהפכה הסורית הם לא מתייפייפים מול נתניהו או קלינטון או חמד בן חליפה, אמיר קטאר ששותק לנוכח העוולות בבחריין ובסעודיה. הם בעיקר מתייפייפים מול עצמם, כדי שבבוא העת יכירו את פניהם היפות, כשיביטו בראי. הפלסטינים, בסובלם מהכיבוש הישראלי, שאלו איפה העולם הערבי. עכשיו הגיע זמנם להרים קול זעקה, כי שוט, אפילו אם הוא "לאומני", נשאר שוט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו