דרוש קוטוזוב ישראלי

אם בשנים הקרובות לא יקום לנו מנהיג שיפנה את אריאל, כפי שפילדמרשל מיכאיל קוטוזוב פינה את מוסקווה במקום להתנגש חזיתית עם חייליו של נפוליאון, לא תהיה למדינת ישראל תקומה

אליה ליבוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אליה ליבוביץ

אחד השמות הזוהרים בפנתיאון אנשי השם של העם הרוסי הוא זה של פילדמרשל מיכאיל קוטוזוב. חלק גדול ואולי מכריע בתהילה הנקשרת לשמו קשור בעמדה הלא פופולרית שהציג כרמטכ"ל צבא רוסיה בשנת 1812, כאשר קיסר צרפת נפוליאון בונפרטה הגיע עד שערי מוסקווה בראש צבאו הגדול, שמנה כחצי מיליון חיילים. לאחר קרב גדול ועקוב מאוד מדם, הן של רוסים והן של צרפתים, ליד הכפר בורודינו, שבו לא נפלה הכרעה צבאית של ממש, החליט קוטוזוב לא להתעמת יותר פנים אל פנים במערכה צבאית גדולה מול הצבא של נפוליאון.

הוא פקד על צבאו לא להגן על מוסקווה, ואף הורה לפנות את עיר הבירה של הממלכה הרוסית מ-200 אלף תושביה. הנסיגה ממוסקווה היתה הצעד הדרמטי הראשון בטקטיקה שאותה המשיך קוטוזוב לפתח, ושבאמצעותה הביא לנסיגה מלאה של הצבא הצרפתי מכל אדמת רוסיה, וזאת ללא קרבות התקפה הרואיים נוספים של הצבא הרוסי נגד יחידות הצבא הצרפתי הנסוג.

אם מדינת ישראל תתקיים כמדינה יהודית בסוף המאה ה-21, סביר להניח שאזרחיה לא יכירו ולא יזכרו את ראשי הממשלה שכיהנו בה ב-150 שנותיה הראשונות. איש לא יזכור שמות כמו יצחק שמיר, אריאל שרון או בנימין נתניהו. אלה יהיו אולי מוכרים לסטודנט סיני באוניברסיטת נאנג'ין, שיעשה עבודת מאסטר באנתרופולוגיה על השבט היהודי במעבר בין האלף השני לאלף השלישי לספירה.

קרב בורודינו, בציור של לואי לז'ן

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בישראל עצמה, אני מאמין ששלושה אישים בכל זאת יינצלו מתהום הנשייה. האחד הוא דוד בן גוריון, שבהכללה היסטורית ובמידה רבה של צדק אפשר לראות בו את מקימה של מדינת ישראל. השני הוא שמעון פרס, שכמי שנתן את חסותו להתנחלויות, הוא האיש שבראייה היסטורית היה אחראי יותר מכל אדם אחר, גם אם לא כראש ממשלה, להקמת העיר אריאל בשטחים שנכבשו במלחמת 1967 (אף שמורי היסטוריה אחראים יציינו בוודאי בפני תלמידיהם, כי פרס לא היה אחראי ישירות להקמתה של אריאל דווקא).

השם השלישי שיוזכר בשיעורי אזרחות יהיה שמו של ראש הממשלה שפתח בתהליך ההיסטורי של פינוי העיר אריאל מתושביה היהודים. אדם זה לא יהיה בהכרח מי שיביא לכלל סיום את תהליך הפינוי, שיימשך בין 10 ל-20 שנה, אך הוא יהיה זה שיניע אותו ויבטיח את ביצועו עד תום.

האנלוגיה בין פינוי מוסקווה לפינוי אריאל נראית במבט שטחי רופפת. ההבדל המהותי הגדול בין שני התהליכים הוא בכך שקוטוזוב פינה את מוסקווה על מנת לחזור אליה בעתיד, כפי שאכן קרה. פינוי אריאל יתבצע שלא על מנת לחזור. זהו אכן הבדל יסודי מאוד, אולם אין בו כדי להסתיר את המשותף, העמוק יותר, בין שני הפינויים.

קוטוזוב ידוע כמי שאימץ את התובנה, שאינך צריך לנצח בקרב כדי לנצח במלחמה. ניצחון במלחמה מושג כאשר הצד השני איבד את רצונו להילחם בך. הנסיגה ממוסקווה איפשרה לצנן את רוח הלחימה של הצבא הצרפתי על ידי גורמים אחרים, לא צבאיים. במקרה הרוסי הצינון היה תרמי ממש, ונבע בעיקר מגורמים אקלימיים וגיאוגרפיים.

נכון הוא שבין גבעות אריאל לקו הירוק לא משתרעות שום ערבות שלג ואין באזור עונת חורף שבכוחה להקפיא את רצון הלחימה של צבא כלשהו. ובכל זאת, בדומה לרוסיה, הנסיגה מאריאל ומהשטחים הכבושים תפנה את הדרך לפעילות של גורמים מצנני רוח לחימה, שבזירת המזרח התיכון יהיו אכן שונים. בעידן הנוכחי, בדינמיקה העכשווית של הכפר הגלובלי, אלה יהיו תהליכים כלכליים, פוליטיים, חברתיים, ובעיקר פסיכולוגיים, שתחילה רק יקהו את הששון-אלי-קרב של ישראלים וערבים כאחד, ולאחר מכן יביאו להתפוגגותו.

אם בשנים הקרובות לא יקום קוטוזוב יהודי, ייתכן שבראשית המאה ה-22 לא תתקיים כלל במזרח התיכון קהילה שבעבורה השאלה מי היו ראשי ממשלת ישראל תהיה עניין לענות בו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ