אנטישמיות במסווה אקדמי

מתן גוטמן-צרובה
מתן גוטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתן גוטמן-צרובה
מתן גוטמן

כל סטודנט ישראלי שבא ללמוד באחת האוניברסיטאות בארצות הברית לומד מהר מאוד, שהאירועים האקדמיים החשובים באמת הם אלה שמתקיימים בשעת הפסקת הצהריים, ומוגשת בהם "ארוחת צהריים שאינה פיצה". כך מרוויחים ארוחת צהריים חינם, ועל הדרך מרחיבים קצת את האופקים.

אירוע כזה התקיים בשבוע שעבר בבית הספר למשפטים בהרווארד, על פרשת חדאר עדנאן והמעצרים המינהליים של ישראל. בשונה מאירועים אחרים, ארוחה זו הסתיימה אצלי בטעם מר מאוד. במשך כשעה, באולם מלא מפה לפה, ציירו מארגני הכנס את ישראל באור קודר ביותר, ולא נתנו לעובדות לבלבל אותם. אני משוכנע, כי השומע מן הצד, שאינו בקיא ברזי הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, סבור כי ישראל, כתחביב, עוצרת פלסטינים במעצר מינהלי.

אף לא מלה אחת על הטרור הפלסטיני, או על העובדה כי שום מדינה בעולם אינה מאפשרת לעציר מינהלי להגיש עתירה ישירות לבית המשפט העליון, כמו במקרה של עדנאן, למשל. גם הסטנדרט הכפול חגג, שהרי במרחק כמה עשרות קילומטרים ממיטת האשפוז של עדנאן בישראל המשיך נשיא סוריה, בשאר אסד, לטבוח בבני עמו. אבל מובן שמדיניות ישראל היא הפגיעה החמורה בזכויות אדם, המצריכה דיון אקדמי עכשיו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

זכותו של כל אחד למתוח ביקורת על ישראל, ובחלק מהמקרים היא אף מוצדקת - זו המהות של דמוקרטיה. אך הימים האחרונים כאן בהרווארד נותנים תחושה, שיש משהו אחר המסתתר מתחת למעטה של דיון אקדמי. תחושה זו התחזקה בי כשפניתי למארגני האירוע והצגתי את עצמי. החיוך של הפלסטינית שאירגנה את הכנס נמחק מפניה מיד, והיה לי קשה שלא להרגיש את תחושותיה כלפי רק בגלל שתי המלים "אני מישראל".

האירוע הזה היה רק ההתחלה. השבוע עסק הדיון השנתי בבית הספר למשפטים בשאלה "האם יכולה ישראל להיות מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית". גם באירוע זה, שהיה מאוזן, נשמעו עמדות קשות, שעירערו על הלגיטימיות של ישראל, וההשוואה לגרמניה בשנות ה-30 לא היתה רחוקה.

אבל השיא היה בכנס "פתרון המדינה האחת", שנערך בסוף השבוע שעבר, עורר הדים בקהילות היהודיות בארצות הברית וגרר תגובות נזעמות גם מחברי קונגרס. הכנס, שאורגן על ידי סטודנטים אך נערך בחסות האוניברסיטה, ניסה לתת חותמת אקדמית לדה-לגיטימציה של ישראל. בכנס הזה, המלים "אפרטהייד" ו"ישראל" כבר התגלגלו ביחד. את הצד הישראלי ייצגו "אוהדי" ישראל והציונות דוגמת ההיסטוריון האנטי-ציוני ד"ר אילן פפה (כפי שציין פרופ' אלן דרשוביץ, מעניין מה היתה התגובה של הרווארד, אם קבוצת סטודנטים היתה מבקשת לקיים כנס תחת הכותרת "האם קיים עם פלסטיני", ומזמינה רק אנשי אקדמיה העונים בשלילה לשאלה זו).

אין זה דיון אקדמי אמיתי ולא ביקורת לגיטימית, אלא פשוט ניסיון לקיים דיון בשאלה אם לעם היהודי יש זכות למדינה - ומתן תשובה שלילית לכך. יש כאן אנטישמיות, במסווה אקדמי מכובד. אין מדובר על כנס במוסד זניח, או על אירועים באוניברסיטאות באירופה, שם המשחק מכור. מדובר בכנס בעל גוון אנטישמי באחד המוסדות האקדמיים החשובים בעולם.

לכן אני גאה להיות חלק מקבוצה של סטודנטים ישראלים, המארגנת את כנס "הרווארד-ישראל" הראשון. כנס זה נועד להציג את החדשנות והיזמות הישראלית, וחשוב מכך - להציג פתרונות מקוריים ופיתוחים כלכליים לשלום ולדו-קיום בין העמים. אם שני הצדדים - ישראלים ופלסטינים - יפתחו גישה חיובית, יכירו בלגיטימיות של האחר ולא יעסקו בהפצת שנאה, אולי יהיה העתיד של כולנו טוב יותר.

הכותב הוא עורך דין וסטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת הרווארד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ