בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משאל עם על תקיפה באיראן

76תגובות

"אם יהיה צורך להשמיד את היכולת הגרעינית של איראן, נעשה את כל המאמצים שלא ייפגעו אזרחים". האם זוהי עוד הצהרה מפיו של שר הביטחון, אהוד ברק? האם זה ציטוט מדבריו של בנימין נתניהו בפגישה האישית עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה? ובכן, את הדברים אמר ב-2003 שר הביטחון אז, שאול מופז, בראיון בקול ישראל בפרסית. עמיתו האיראני הזהיר אז בתגובה, שאם ישראל תתקוף את איראן תשיב זו ב"שיהאב" - טיל שפותח כדי לענות על התקפה ישראלית באמצעות טילי "יריחו".

שלוש שנים אחר כך נסעו בכירי משרד הביטחון לארה"ב כדי לבחון את מטוס החמקן מדגם אף-35. לפני כשנה וחצי אישר ברק עסקה בעלות אסטרונומית לרכישת המטוס המשוכלל, "שייתן לנו עדיפות עליונה אולי גם מול איראן", כדבריו.

מטוסי האף-35 הראשונים יגיעו כנראה ב-2016, אם לא ב-2018. אם התירוץ לרכוש אותם הוא הגרעין האיראני, מדוע דיבר מופז לפני שנים על התקפה אפשרית באיראן ללא המטוסים הללו? מה זה אומר על יכולתה של ישראל לתקוף היום ומה זה אומר על הרצינות שבה צריך להתייחס להודעות של בכירי הממשלה על אותה יכולת?

מדברי מופז עולה, כי כבר לפני כעשר שנים ישראל היתה על סף כוונה ומוכנות לתקוף. מדוע התמהמהה אז? האם האיום האיראני לא היה משמעותי באותם ימים? הרי גם ב-2003 אמר מאיר דגן, אז ראש המוסד, בדיווח לוועדת החוץ והביטחון, ש"הגרעין האיראני הוא הסיכון הגדול ביותר למדינת ישראל מאז הקמתה".

נשיא איראן אז היה מוחמד חאתמי, לא מחמוד אחמדינג'אד. על פי דו"ח המודיעין האמריקאי שפורסם ב-2007, חאתמי החליט להפסיק את תוכנית הגרעין בסתיו 2003. כלומר, כשמופז איים בהתקפה ודגן הגדיר את הסיכון האימתני, הם היו אמורים לדעת על החלטת הממשל האיראני לעצור את תוכנית הגרעין.

האם הם ידעו ולא מצאו לנכון להרגיע את הציבור, או שלא ידעו על כך? אם כן, מותר לתהות אם שר הביטחון היום וראש המוסד היום יודעים יותר, או שלפחות ידוע להם כל הדרוש כדי להצדיק התקפה, כולל יעדי התקיפה?

למעלה מעשור, ועל פי מידת היצירתיות הגרפית בערוצי הטלוויזיה, מלמדים אותנו על טווחי הפגיעה של טילי "שיהאב" האיראניים. עיגולים צבעוניים מסמנים היכן יכולים הטילים הללו לנחות, ולהבות אדומות מצביעות על מידת הנזק שהם יכולים לגרום. על פי מסמכי ויקיליקס, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי הסביר לחברי משלחת הקונגרס האמריקאי, כי לאיראן היו בשנת 2008 כ-300 טילי "שיהאב 3", שיכולים לשאת 500-750 ק"ג חומר נפץ ולפגוע בכל אתר בישראל. אם נזכור מה עשתה בעזה פצצה במשקל טונה ואם נניח שבחמש השנים האחרונות הגדילה איראן את מלאי הטילים שלה, אפשר לעשות חשבון פשוט ולהבין כמה הרוגים יהיו כתוצאה מתגובה איראנית על התקפה ישראלית.

אבל הפלא ופלא, לפתע נעלמה הגרפיקה הצבעונית. מתי הראה לנו מישהו מהם טווחי השיהאב? מה אנחנו יודעים על היקף הפגיעה של טילים אלה? אם הם לא באמת מסוכנים, עד שאפילו הערכה על 500 קורבנות היא הגזמה, כדברי ברק, מדוע הפחידו אותנו אז? מה, גם זה בלוף?

איכשהו הצליחו לטעת בנו את התחושה שהתקפה באיראן תהיה טיול שנתי, "גומרים הולכים". משכנעים אותנו שאנחנו יכולים לתקוף לבד, אפילו בלי מטוסי אף-35, שפחות מ-500 אזרחים ייהרגו, שטילי השיהאב הם בסך הכל צעצוע ושאם הפחידו אותנו פעם, זה היה סתם. אולי במקום לבקש מאתנו להאמין שוב בכך שאנחנו יודעים הכל ויכולים הכל, נקיים משאל עם על הכוונה לתקוף את איראן? עוד נופתע לראות עד כמה אכילת לוקשים יכולה לחדד את התבונה.

Read this article in English: A referendum on attacking Iran



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו