בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו הרצל, אבל הפוך

17תגובות

בערכת הלמידה החדשה על "יום גוש קטיף", שהפיץ באחרונה משרד החינוך, עשו אלפי תלמידי כיתות ט'-י' היכרות ראשונית עם החוברת "אם תרצו - כוכב מישראל, מניפסט לציונות המתחדשת" מאת יו"ר תנועת "אם תרצו" ומייסדה, רונן שובל ("גוש קטיף, מאז ולתמיד", מאת טלילה נשר, "הארץ" 20.2). בהנחה סבירה שמדובר בתחילתו של מהלך להפצת תוכני ה"מניפסט" של "אם תרצו" בקרב תלמידי ישראל, מן הראוי שנכיר בצורה מעמיקה יותר כמה מהמהותיים שבתכנים אלה.

אחד הפרקים במניפסט, העוסקים בעתידה של ישראל, קובע כי האליטות הישראליות הוותיקות זנחו את הציונות, ואת מקומן יתפסו "בני הסקטורים האחרים שבהם יש מודעות ציונית: עולי רוסיה, מזרחיים, דתיים וערבים". למי מהתלמידים העשויים לתהות כיצד יהפכו האזרחים הערבים לציונים כשרים מצפה המענה בסעיף ט' ב"חזון מעשי למדינת ישראל ולעם היהודי לשנת 2050", המופיע באותו פרק. בשנת 2050, לפי סעיף זה, "בזכות תוכניות דמוגרפיות יצירתיות, הכוללות מבצעי גיור ואמצעים נוספים, היהודים מהווים רוב יציב של כשמונים אחוזים מהאוכלוסייה של המדינה, ומהווים רוב ברור בכל אזוריה".

אין זה ברור מהם האמצעים שיינקטו כדי לעודד את הלא-יהודים שבין אזרחי המדינה להמיר את דתם, ואם ובאיזו מידה ידמו אמצעים אלה למדיניות שננקטה כלפי מיעוטים דתיים בזמנים היותר חשוכים של העידן הטרום-מודרני. לא ברור גם מהם אותם "אמצעים נוספים", פרט ל"מבצעי גיור", שבזכותם יובטח רוב יהודי מוחלט בקרב אזרחי המדינה ובכל אזוריה, ואם ובאיזו מידה ידמו אמצעים אלה למדיניות שננקטה כלפי מיעוטים לאומיים בזמנים היותר חשוכים של העידן המודרני.

יהיו אמצעים אלה טרום-מודרניים או מודרניים, ברור שהתכלית הדמוגרפית, שאותה הם משיגים ביעילות, כרוכה בחיזיון פוסט-מודרני משהו: האזרחים הלא-יהודים, מין ערבים-ציונים-מומרים שכאלה, קיימים ואינם קיימים בעת ובעונה אחת. מעל לכל זאת מתנוססת סיסמת הקרב של תנועת "אם תרצו" - "הציונות הליברלית", או חידוש הציונות ההרצליאנית.

אחד מדפוסי הרטוריקה האופייניים לתנועות לאומניות קיצוניות בעידן הפוסט-מודרני הוא הפקרות מושגית. כך, אחד הנציגים הבולטים של הלאומנות הרוסית הפוסט-סובייטית, ולדימיר ז'ירינובסקי, קרא למפלגתו הלאומנית הקיצונית "המפלגה הליברלית-דמוקרטית של רוסיה". שם התנועה שיקף נאמנה את אובדן המשמעות המקורית של מושגים כמו ליברליזם ודמוקרטיה בעיני רוסים רבים, עד כדי היפוכה המוחלט של המשמעות וזיהויה עם הלאומנות הרוסית הקיצונית.

בה במידה, השימוש הציני של אנשי "אם תרצו" במונחים כמו "ציונות ליברלית" ו"דרכו של הרצל" לשיווק חזון אתנו-לאומני המהול בקנאות דתית, תורם תרומה קטלנית לאובדן משמעותם המקורית של מושגים אלה בעיני הדור הצעיר, עד כדי היפוכה המוחלט של משמעות זאת וזיהויה עם לאומנות יהודית אתנית-דתית שאינה מותירה לאזרח לא-יהודי דרך להשגת שוויון אמת, זולת המרת דת, התרפסות לאומית או הסתלקות דמוגרפית ב"אמצעים נוספים". הניגוד בין הלאומנות היהודית הזאת לבין הציונות האזרחית של מחבר "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד" זועק לשמים.

הפצת הסחורה של "אם תרצו", העטופה ברוח "הכל הולך" פוסט-מודרנית בדפים התלושים מ"מדינת היהודים" ומ"אלטנוילנד", סופה השלכת דפי המורשת הלאומית-האזרחית של הציונות המודרנית לטובת סחורה לאומנית-דתית רקובה.

בטרם יהיה מאוחר, יש להשליך את הסחורה הרקובה לטובת דפי המורשת. את כתבי "אם תרצו" יש להשאיר לחוקרי תנועות הימין הלאומני-הדתי בעידן הפוסט-מודרני, ואילו את התלמידים הישראלים יש לחשוף באופן בלתי אמצעי לכתביהם של הוגי הציונות ההיסטורית, המתהפכים בקברותיהם לנוכח השימוש שנעשה בשמותיהם לקידום "תוכניות דמוגרפיות יצירתיות, הכוללות מבצעי גיור ואמצעים נוספים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו