בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרה נתניהו: עלמה במצוקה

236תגובות

קריאה בכתבי תביעה היא כמו עיון ביומנו האישי של אדם. תמיד יש בהם נפש המבקשת להתגלות. מסיבה זאת - ולא רק - קריאה בציטוטים מכתב התביעה שהגישה ב-4 במארס שרה נתניהו נגד עובדת משק הבית שלה לשעבר, ליליאן פרץ, שתבעה ממנה פיצויים בעבר, היא, בפשטות, מסמרת שיער.

היעד הראשון של נתניהו ועורכי דינה, שהגישו את התביעה אחרי שנתיים של גישור כושל, הוא לנסח את הפרוזה שלהם כך שתענה על הדרישות של חוק לשון הרע: הם הלוא רוצים 600 אלף שקלים מפרץ, שהשתכרה אצל נתניהו, כזכור, 2,563 שקלים ברוטו בחודש. אבל לא רק פטיש הענקים שמנחיתה הגברת נתניהו על ראשה של פרץ הוא שצריך להטריד כל קורא, אלא האופן שבו השימוש המופרז, העודף, המלודרמטי, בתיאור נזקה חובר למארג סמנטי מטריד של ניצול, השפלה ובושה. לא של פרץ, של הגברת הראשונה.

נתניהו, כפי שמלמדים ראיונות אתה וכתב התביעה, תופשת עצמה כמופעלת על ידי האלימות של אחרים. תוקפנותה שלה מוסברת תמיד בפגיעה אנושה קודמת בה, על ידי כוחות אימתניים שעושים זאת למרות טוב לבה. במונחים מתחום הספרות, מדובר בפנטזיה על עלמה במצוקה. וכך היא מתארת את הסיבה שהביאה להגשת התביעה: "התובעת הבליגה במשך זמן רב מול גל אדיר של פרסומים מכפישים וזדוניים שהפיצה הנתבעת... בעוד ידי התובעת כבולות". לא שרה נתניהו, שיש לה ממון, כוח, השפעה ואפשרות לנהל את הדימוי התקשורתי שלה, אלא הנתבעת (2,563 שקלים ברוטו) היא שהביאה ל"גל אדיר" בהשפעתה המאגית.

וכך, אסונה של הגברת מרחוב בלפור לא תם: "התובעת צפתה בלב דואב כיצד דמה נשפך (!) בראש חוצות (ומה עם 'לעין כל'?) על ידי אמצעי התקשורת, כאשר הנתבעת הפכה (!) אותה לשק חבטות (!) ופוגעת בשמה ובמוניטין שלה (שופט, נא עיין בלשון החוק) באכזריות (!) וללא רחם (!), תוך שהיא משתלחת (!) בה באמצעי התקשורת (פעם שנייה), בעוד היא מנועה מלהגיב (!) עקב מעמדה הציבורי הרם".

אמנם "שופכים את דמי" הפכה זה כבר לקלישאה ריקה של החיים הישראליים, אבל ההתענגות של נתניהו על סצינות של התעמרות סאדיסטית באשה חלשה וכפותה בגילומה, אינה רק אמצעי רטורי להגברת טיעוניה. בהנחה שכתב התביעה אינו ציני, יש להאמין לה שהיא חשה רדופה וכקורבנו של רוע מסיבי ומאורגן, שאת המנגנון שלו פיצחה דווקא פרץ ולא היא. התביעה היא הלוא אישית, נגד פרץ בלבד. על הרקע הזה מתקבל אפקט קומי כמעט, על סף חוסר הבנה לקסיקלי של הצירוף "מעמדה הרם". מעמדה אינו מונע ממנה דבר, אבל הוא מחייב אותה להתנהגות אתית בביתה.

וכך זה נמשך: "למרבה הצער (האומנם? הנעור קול הממלכתיות?) ככל שהבליגה התובעת, כך גבר (האם זה הקשר הסיבתי המדויק?) מסע הנקם (!) התקשורתי (פעם שלישית גלידה) שבו נקטה הנתבעת... מסע מכפיש (!), זדוני (!) ואכזרי (פעם שנייה) החוצה את גבולות החוק (השופט מתבקש לעיין בחוק ולהבין שנמלאו כל התנאים כאן), והנורמות הבסיסיות ביסוד שיטת המשפט בישראל (לא פחות)".

אכן אין גבול לאכזריות של פרץ, שניתנה לה הזכות לעבוד במרחב האינטימי של נתניהו, והיא אינה אסירת תודה. אילו רק היתה כזאת, במלוא מובנו של הדימוי, נתניהו לא היתה נאלצת לתקוף.

קומית ככל שתהיה ההפרזה בשיעור הנזק שגרמה לה עובדת משק הבית, כתב התביעה הזה חושף מציאות רגשית מדאיגה, שבה נתניהו אינה מקבלת אחריות על מעשיה, בעודה מפעילה בריונות משפטית של ממש. לשיטתה, האופל מוצא לו גוף וכלי אצל חורשי רעתה בדמות עובדי שירות וניקיון. אם זאת החוויה שלה, אפשר שהיא זקוקה לחופשה בלתי מוגבלת מחובותיה הרשמיים.

Read this article in English: A damsel in distress



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו