בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נפוטיזם, פשיזם - מה רע בזה?

לאבי אדרי היה אומץ לדבר בזכות הנפוטיזם. אנשי "אם תרצו" הגישו תביעה, אולי כי לא היה להם אומץ להתעמק בפנים האחרות של הפשיזם: התעסוקה המלאה, הכבישים, החוק והסדר

5תגובות

לפעמים נחמד לערער על המובן מאליו. יש חן בקריאת תיגר על מוסכמות חברתיות ויש אומץ ברצון לנער חשיבה מקובעת. זה לא קורה כל יום אבל לפני שבועיים קם מישהו ועירער על המובן מאליו. האיש הוא אבי אדרי, יושב ראש איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. אדרי קם ושאל, בפשטות ובכנות: תגידו, מה רע בנפוטיזם? נפוטיזם, כלומר, העדפת בני משפחה במקומות עבודה, הוא אמר, קיים ומשגשג בהיי-טק וביחידות קרביות והוא, אדרי, בטוח שנפוטיזם טוב גם לעובדי הנמלים שאותם הוא מייצג.

דבריו של אדרי ערבו לי כמרק חם ביום חורף קר. לא בגלל התוכן אלא בשל ההעזה. אדרי היה אמיץ דיו כדי לשאול והיה חכם מספיק כדי לא לענות. איזה תשובות כבר היו לו? אי אפשר להצדיק העדפת בני משפחה רק משום שכולם עושים זאת, כמו שאי אפשר להצדיק גניבות רק כי כולם גונבים.

אבל לא מדובר בנפוטיזם אלא בערעור על מוסכמות חברתיות. אדרי ערער על מוסכמה כזאת והציע לבדוק אותה. גם לתנועה הלאומית "אם תרצו" היתה ההזדמנות לבדוק מוסכמה ותיקה. קבוצה בפייסבוק כינתה אותה לא מזמן "תנועה פשיסטית" ו"אם תרצו" תבעה אותה למשפט בגין הוצאת דיבה. לפשיזם יש שם רע מאוד. "אם תרצו" לא ביקשה להתעמק בפנים האחרות של הפשיזם: החוק והסדר, הכבישים הרחבים, התעסוקה המלאה והגו הלאומי שהזדקף פתאום. "אם תרצו" התנערה מהאידיאולוגיה המושמצת הזאת וכך החמיצה את הזדמנות שאבי אדרי לקח בשתי ידיו.

מיכל פתאל

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

לפשיזם, כמו לנפוטיזם, יש יחסי ציבור גרועים, וכך גם לרעיון הטרנספר לפלסטינים. בגלל מיתוג שגוי ושיווק חלש, יש לטרנספר דימוי שלילי. גם מי שרואה בטרנספר פתרון הגיוני לסכסוך באזור, מעדיף שלא לנפנף בו. לו היה אמיץ כמו אדרי הוא היה שואל: תגידו, מה רע בטרנספר? את נוסח ההגדרה היה צריך לשנות, אבל העיקרון היה נשמר: לא עוד "גירוש משפחות מאדמתן", אלא "איחוד משפחות על אדמה אחרת". עם מעט ביטחון עצמי אפשר היה להגדיר טרנספר גם כ"טיול משפחתי".

ניסוח שמח יכול להפוך על פניה מוסכמה קודרת. "טיול" זה נחמד ו"גירוש" מכוער. שר הפנים אלי ישי הבין את ההבדל. הוא אמנם החליט לגרש ילדי עובדים זרים אבל לא רצה להסתבך עם המלה "גירוש", ולכן הוא הציע להסביר לילדים ש"נגמר הטיול". ישי צודק. "גירוש" נשמע נורא ולכן שמה של הרשות המגרשת את הילדים הוא "רשות ההגירה" ולא "רשות הגירוש". ויש המציעים: "רשות הטיול".

יש מוסכמות חיוביות לכאורה ומעצבנות למעשה. הידועה שבהן היא "השאיפה לשלום". "שלום" לא דומה לפשיזם, לנפוטיזם או לגירוש. את השאיפה לשלום קל להפריך. כדי להראות ששום דבר טוב כבר לא ייצא ממנה לא צריך אומץ ולא מיתוג. לא חסרים אנשים ששואלים בפשטות ובכנות: תגידו, מה טוב בשלום? האם אנחנו באמת שואפים לשלום? התשובה תבוא מיד: מה פתאום? אנחנו שואפים להצלחה ולשגשוג, בריאות וביטחון, עושר ואושר. כשיש לך את כל אלה - מה אתה צריך שלום? אז עם השאיפה לשלום גמרנו.

ביחד עם השאיפה לשלום אפשר כבר לזרוק לפח גם את המוסכמה ש"בראש הסולם החברתי עומדת האליטה". אתמול אולי היתה בראשו והיום בתחתיתו. פעם כולם רצו להיות אליטה אינטלקטואלית. והיום? מי רוצה להיות אינטלקטואל? מה אנחנו כן רוצים להיות? אנחנו רוצים להיות "העם". ונא לא לבלבל את "העם" (שהוא תמיד "חכם"), עם "ההמון" (שהוא תמיד "צמא דם").

המוסכמות משתנות במהירות. בדרך לשינוי יש מחסום פעוט שאותו אפשר לעבור בדילוג קל. זהו מחסום הבושה. בשבוע שעבר נחצה עוד מחסום כזה: האסיר המשוחרר שלמה בניזרי נאם בפני המונים מריעים ובערוץ הראשון קראו לנאום הזה "נאום הניצחון". כך נטבע מושג חדש שיהפוך למוסכמה חברתית ארוכת ימים: אסיר משתחרר הוא אסיר מנצח. ניצחון על מה? על בית המשפט? על האליטות? לא. זה ניצחון מרשים ומרהיב על מעט הבושה שעוד יש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו