בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארה"ב נתנה, מי לא ייקח

תגובות

מה שקרוי מחנה השלום נפגש באמצעות נשיא המדינה, שמעון פרס, עם ברק אובמה, ומיד אחרי כן נפגש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם הנשיא האמריקאי. שני נציגי הווסאל האזורי עלו לרגל כדי להעניק לאובמה את שני קצות החבל, שבאמצעותו אנחנו אמורים לתלות את עצמנו, לא כולם, לא מיד, לא רק אנחנו.

"מחנה השלום" נמס כמו קרח, אחרי שבמשך שנים הסתמך על מנטרות משונות כמו "האמריקאים מתנגדים להתנחלויות", "הממשל ייזום תוכנית שלום", וכמובן "הימין מתגרה בידידתנו הגדולה במערב". זה היה מצע חסר שחר, שהביא בסופו של דבר את "מחנה השלום" למוות שלו. אי אפשר לנבא בוקר ולילה נבואות שווא ולהמשיך לגייס למאבק. "שלום עכשיו", מרצ והעבודה הסתמכו על החשיש המובחר של "האמריקאים לא ייתנו". האמריקאים נתנו, ועוד איך נתנו. דולרים ואבני קבורה.

המלחמות פרצו מתוך אמונה עזה של מתנגדיהן, כאילו האמריקאים מתנגדים, ואילו צה"ל, שאיננו צבא אמריקאי חלילה, מתחכם לאמריקאים, ובסופו של דבר, אחרי ההרג ההמוני (בעזה, בלבנון), יבוא ההפי אנד, והאמריקאים "יכפו על הצדדים הסכם שלום"; כי האמריקאים הם מין שוטר מטעם הצדק המערבי.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

עכשיו, כש"מחנה השלום" התפוגג, ומצד אחר העם זקוק לאמונה פשוטה שאנחנו קובעים את סדר היום, מאמירה היוקרה של נתניהו. על פי הפולקלור החדש, ראש הממשלה "הכתיב את סדר היום האמריקאי", כאילו הכוח הישראלי לא נבנה בידי האמריקאים בדיוק לצורך הזה: השוט והגזר של השליטה במזרח התיכון. השוט הוא איום ישראלי ישיר, כמו זה על איראן. הגזר הוא "נסיגה ישראלית", או "פתרון כולל", או "ארצות הברית תרסן את ישראל". הבריון השכונתי לא יתקוף כי ארצות הברית לא תרשה לו.

זהו מבנה, שבתוכו פועלים כוחות שונים. ארצות הברית היא קואליציה של אינטרסים, לפעמים אפילו מנוגדים, של תומכי מלחמות איומות ומתנגדיהן בממשל, בכלכלה, בפוליטיקה. אבל ארצות הברית נוהגת כמו שנהגה תמיד. דוקטרינת מורגנטאו מכתיבה הסתמכות בסכסוכים אזוריים על מאזן הכוחות הקיים.

אין שום ספק, שארצות הברית מעולם לא התעניינה במקורות הסכסוך עם הפלסטינים, אלא ניסתה להרוויח מטיפוחו, ליבויו, מימונו ו"ניהול משא ומתן" באמצעות הצד החזק, לטובת שליטה באזור. אין דוגמה טובה יותר מהכשלת הפתרון המוסכם על שתי מעצמות-העל אחרי מלחמת יום הכיפורים, לטובת הסכם חלקי, שהבטיח את השליטה בפלסטינים ואת העמקת ההתנחלויות.

בתוך המבנה הזה התפקיד הישראלי הוא לקבוע "סדר יום", והתפקיד האמריקאי הוא לומר "לישראל יש הזכות להגן על עצמה", וגם לומר את ההיפך הגמור.

בתוך המבנה הזה יש כמובן ערך גדול ל"מחנה המתון", כי ארה"ב בוחרת לעצמה את "המחנה המתון" בתוך הצד החזק. מכאן הביקור של פרס - האנדרטה ל"מחנה השלום" - יום לפני הביקור של נתניהו.

על החבל הזה תולה את עצמה אט אט מדינת ישראל. מי שחוגג את ניצחון "איראן עכשיו" על "פלסטין עכשיו" יודע היטב: ה"עכשיו" הזה של הסכסוכים, באמצעות הכוח ההרסני שארה"ב מממנת ומטפחת - התנחלויות וצבא - נועד להופכנו לארץ שמעניין אולי לחיות בה, ורע בה מאוד.

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו