בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטריה מסוכנת יותר

23תגובות

בניתוח מרתק שטח פרופ' שלמה אבינרי לפנינו את מכלול ההתפתחויות ב"אביב הערבי" שפקד אותנו באחרונה, לזוועת האליטות הישראליות ("העם דורש איסלאם", "הארץ" 5.3). אבינרי צדק בכל מלה. התהליך החל כבר באיראן בשנת 1979, המשיך בתוניסיה, בטורקיה, במצרים, ובתימן, והוא בתהליכי הבשלה גם בסוריה.

אם הדרישה לדמוקרטיה, שהיא נעימה כל כך לאוזניים מערביות, גורמת לעליית כוחות איסלאמיים לשלטון, הרי התגלגלנו מן הפח אל הפחת, טוען בעצם אבינרי וכך חושבים רבים וטובים באליטות שלנו, שיש להם תדמית עצמית ליברלית בכל נושא, מקומי או גלובלי.

הואיל ואבינרי חושש כבר שנים רבות מחזרה לגבולות 1967, הוא חותם את מאמרו בהערה קצת סתומה על הגבולות, ובעיקר על כך ש"שרטוט גבולות חדשים איננו בלתי אפשרי עוד". אבל גם המסקנה התמוהה הזאת לא מעיבה על תקפותו של הטיעון העיקרי: במזרח שבו אנחנו חיים העמים לא יזכו לגרסה חילונית-ליברלית בנוסח השוודי, ולא ייהנו אפילו מלאומנות מרוסנת בנוסח אמנון רובינשטיין, שלא לדבר על שמעון פרס המגורען.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

בסתר לבם הגיעו רוב אנשי חוגו של אבינרי למסקנה דומה גם בקשר לזירה הפוליטית הפנימית בישראל. גם כאן העם אינו בוחר בקלפיות את האופציות ש"אנחנו" מעדיפים. המכניזם הדמוקרטי משרת אולי את רצון הרוב, אבל הרוב מאויש בבני אדם שמרנים ודתיים, שציוויי הנאורות של המאה ה-18 אינם מדברים אליהם כלל.

מכאן החשש העצום המקנן בכל מקום לגבי העתיד, ההתבטאויות האפוקליפטיות, ואפילו נטייתם הסהרורית של דוברים קיצוניים של הלאומנות החילונית-הצברית בישראל (לאסוננו, שניים מהם מאיישים את עמדות המפתח של ראש הממשלה ושר הביטחון) להסתכן בנשק יום הדין ובמדיניות שתהפוך את הפעלתו, בידי ישראל ובידי אויביה, לבלתי נמנעת. לא קשה לדמיין את ממשיכי בני דורם של אבינרי, אהוד ברק ובנימין נתניהו, משמידים את האזור כולו באורגיה ואגנרית של נקמה מטורפת על גורלם המר, שהפך את החזון התנ"כי של הציונות לסיוט מתמשך ומאיים.

את הפרדוקס, שדווקא אבי חזון הנשק הגרעיני שמעון פרס, הופך לחביבו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שחולם אולי על ניטרול המזרח התיכון ממנו, לא היו כותבים אפילו הנועזים שבמחזאי האבסורד. אבל פרס הוא כרגע רק פיון במשחק הגדול עליו בכמה מספרים, והשייך לעידן שבו הוא לא מתמצא, למרות יומרותיו המודרניסטיות.

נתניהו סוחט את הנשיא האמריקאי באמצעות הלובי השמרני, השנוא כל כך על האליטות הליברליות שתומכות באובמה, וגורם לכך שכל אדם שפוי ברחבי העולם הנאור רואה בנו איום לשלום העולם. לכן הנפנוף באיסלאמיסטים הוא מיושן.

איראן אולי תרכיב פצצה בתוך כמה שנים; בידיים ישראליות (לפי דיווחים ממקורות זרים, שאינם מוכחשים בכל העולם) יש פצצות וגם אמצעי שיגור. נתניהו וברק מבקשים לרתום אותנו לחלום הכוחני שלהם להביא לסדר יום שמרני באזור ולמנוע פיתוח גרעיני מהשכנים. לכך מוקדש, בערמומיות מתוחכמת, גם מאמרו של אבינרי. את המסקנה הרציונלית יותר של פירוז גרעיני באזור, יוזמה להתפייסות יהודית-מוסלמית וישראלית-פלסטינית וקץ הניסיון להפוך אותנו לאירופה של המזרח התיכון, אין החוגים השליטים כאן מוכנים אפילו לשקול. ההיסטריה לנוכח המציאות באזור מסוכנת הרבה יותר מאשר ההתפתחויות הפוליטיות עצמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו