בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תהיה חזיר

5תגובות

פורים, בכל זאת. במציאות הישראלית של היום, שבה הכל נמדד במשקל, פורים נהפך לחג במשקל קל. מעין "ליל כל הקדושים" יהודי כזה. חג לילדים. כלומר, חג שמה שחשוב (בולט) בו זה תחפושות, מסיבות ואלכוהול. אבל למען האמת, פורים הוא אחד החגים המשמעותיים ביותר במסורת היהודית. משמעותי ועמוק הרבה יותר מתחפושות של יובל המבולבל ואקדחי קפצונים. ולא, לא בגלל שרצו להשמיד אותנו והנה שוב ניצחנו, וגם לא בגלל שהעם שניצחנו היה פרסי (איראני). המחשבה השטחית על פורים מתנהלת במושגים של סרט הוליוודי. אופן המחשבה הזה הופך את פורים לאידיוטי.

פורים הוא חג משמעותי כי הוא שואף לחנך את האדם לחיים מוסריים דווקא במרחב המציאות היום-יומי, החומרי. דווקא כשטוב לו. לדברי חז"ל, את "יום הכיפורים" ניתן לקרוא גם "כ-פורים". כלומר, היום הקדוש ביותר בלוח השנה היהודי, יום הכיפורים, הוא "כמו פורים", מעין צל של היום החשוב באמת - פורים.

מה כל כך חשוב בפורים? החיבור שלו עם המציאות. בפירוש על הציווי המוסרי העיקרי שאלוהים מצווה את עם ישראל "קדושים תהיו כי קדוש אני", מפרש הרמב"ם: "קדש את עצמך במותר לך" (הלכות דעות). כלומר, תהיה קדוש (מוסרי) דווקא בחיים עצמם, אל תסגור את עצמך בבית הכנסת, אל תתנתק מהחיים ואז תגיד שאתה קדוש. זו חוכמה קטנה. החוכמה האמיתית היא להיות מוסרי דווקא כשאתה בא במגע עם המציאות. דווקא אז המחויבות שלך עומדת למבחן.

תומר אפלבאום

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אני חושב לעצמי, איך הפיכת היהדות לכלי פוליטי דחקה הצדה את כל המשמעויות האנושיות שטמונות בה. למשל מצוות "מתנות לאביונים": בפורים כל אדם מצווה לתת צדקה לעניים, מתוך אותו עיקרון שכשיש לך - תיתן. אל תשמור הכל אצלך, אל תהיה חזיר, אל תשקע לתוך החגיגה הפרטית שלך ותשכח את מה שסביבך. לפני שתשב לאכול, להשתכר ולשמוח ולהיות מרוצה מעצמך, תן צדקה, זכור את האחר, זה שאין לו. אותו עיקרון קיים גם במצוות משלוח מנות.

את ההשלכות לגבי המציאות הישראלית ניתן לעשות לבד. הן מובהקות. רשימת המקרים שבהם העקרונות האלה לא התקיימו או אינם מתקיימים יכולה למלא עיתון שלם.

שאלות פתיחה. החשיפה החלקית של דו"ח מבקר המדינה בפרשת הרפז וקריאת מה שנכתב עליו מעלות שאלות פתיחה, ראשוניות, כאלה שצפות מיד עם הריח הרע שמדיף הדו"ח. בדו"ח, כשיתפרסם במלואו, עוד ידובר. בוודאי גם פה. חשוב לזכור שדיבור הוא כלי ההדחקה (הטשטוש) הטוב ביותר.

אלון רון

שאלה: למה אנחנו מתפלאים בכל פעם מחדש כשמתגלה שצמרת צה"ל היא קרייריסטית הרבה לפני שהיא עסוקה באידיאלים, כלומר, איך בכל פעם אנחנו נופלים בפח הזה של הדיבור הסמכותי והמדים והמבט הנחוש? האם לא היו לנו מספיק הזדמנויות להבין שזאת הצגה? האם יכול להיות שאנחנו בעצם שבויים של המציאות המושחתת הזאת, ואין לנו ברירה אלא להדחיק, עד שכבר לא ניתן להדחיק?

שאלה: מה נעשה עכשיו, כששוב לא ניתן להדחיק, כששוב האמת הידועה מתפוצצת לנו בפנים? האם שוב נאמר, שזה רק אותם אנשים מסוימים, ושהמערכת בכללותה "פועלת רק למען ביטחון ישראל" ושום דבר אחר לא מניע אותה? האם שוב נכבה את הביקורתיות שלנו, שהיא בלאו הכי שחוקה, ונשקע אל תוך המדים המגוהצים וסיפורי הגבורה?

שאלה: האם ימשיכו בצה"ל לרתק חיילים לבסיס על "חוסר אמינות"?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו