בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביבי שב בשקט

166תגובות

בעוד הוא נואם מול הזרקורים, רק צופי הטלוויזיה בבית יכלו להבחין, שמאחורי השיער המאפיר שלו זוחלת התחלה של קרחת. כן, הזמן עושה את שלו. קשה להאמין, שבדרכו לקדנציה שלישית כראש ממשלה ובעשור השביעי לקיומה של מדינת ישראל, הוא מאזכר את השואה כבסיס למדיניות העכשווית של ממשלתו כדי לזכות לתשואות. איך אומרים הציניקנים בתוכנו? "אין ביזנס כשואה ביזנס", במיוחד כשאמריקה עומדת לפני בחירות נשיאותיות.

האין ביבי מבין, שכאשר הוא מדבר על השואה במושגים עכשוויים הוא גורם לדור הצעיר לברוח מהארץ? במשוואה של ביבי, שהובאה השבוע ככותרת ראשית ב"הארץ", ולפיה "עדיף טילים על תל אביב על פני פצצה איראנית", לא ברור על מי הוא מאיים - על איראן, או על תושבי העיר תל אביב. וכאילו לא די במסעות ביבי ונאומיו בוושינגטון, מי קופץ כאן אם לא שר האוצר, יובל שטייניץ, ותובע מראש הממשלה להציג אולטימטום לאיראן ואף לנקוב בלוח זמנים מדויק לפעולה. מה היה ביבי עושה בלעדיו?

מומחים בנושאי ביטחון גורסים, שממשלת ישראל משחקת באש. מי שחושב שאנו יכולים לפתור את האיום האיראני לבדנו טועה ומטעה. דרושה פעילות בעוצמה מעצמתית כדי לנטרל אותו באופן מוחלט, כולל הגנה על העורף שלנו מפני טילים. הסיסמה של שמשון הגיבור תמות נפשי עם פלשתים היא לא בראש של תושבי ישראל באלה הימים של מלחמה על מחירי "פסק זמן".

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

ההצלחה של ביבי היא בעיקר בהעלאת האיום האיראני לתודעה העולמית. ההבדל בין קצרי הרוח למציאות הוא, שלעולם לוקח זמן לעכל את האיום ולפעול נגדו. לא רק הבחירות לקדנציה שנייה עומדות לנגד עיני אובמה. אפשר להבין נשיא, המנסה לרפא את אמריקה, שדיממה בכמה מלחמות, במחיר של שימוש באמצעים דיפלומטיים בנושא איראן.

ביבי מנפח את החזה שלו ברטוריקה עצמית. זו תסמונת מקובלת אצל חברינו מהימין. להכות בלי לחשוב על התוצאות. איומי ביבי, שאם אתם לא תפעלו אנחנו נפעל לבדנו, מזכירים את האולטימטום שהציב הרשל'ה, שאם לא ייתנו לו ארוחת ערב הוא יעשה מה שאבא שלו עשה. אחרי שנענו לדרישתו, שאלו אותו מה התכוון לעשות אלמלא נענו לו. תשובתו היתה: הייתי הולך לישון רעב.

אך צחוק בצד, אדם הבקי היטב בזירתנו מעריך, שראש ממשלה הפוחד מאשתו לא יעז בסופו של דבר ללחוץ על הכפתור. וטוב שכך. במאמר המערכת של "ניו יורק טיימס" השבוע נאמר, שהן אובמה והן נתניהו אחראים באותה מידה למתח שנוצר ביניהם; אך "אין להטיל ספק במחויבות הנשיא לביטחון ישראל", כשהוא מזהיר את ישראל שהתקפה על איראן תביא לתגובה נגדית קשה מצדה וכי "יש עדיין חלון" לפתרון דיפלומטי והוא אינטרס של אמריקה וישראל.

פעולה ישראלית באיראן לא תהיה ממוקדת, בדומה להריסת הכור אוסירק בעיראק ב-1981, או לפעולה הממוקדת בסוריה ב-2007. מתקפה ישראלית באיראן עשויה לכל היותר לדחות את ייצור הפצצה במחיר פריצת מלחמה אזורית. שלא לדבר על הפגיעה הקשה שהעורף האזרחי עלול לספוג.

"טיימס" כותב עוד, שהמערכת הצבאית האמריקאית יכולה לפעול טוב יותר מזאת של ישראל ו"צודק אובמה באומרו שהשימוש בצבא צריך להיות האופציה האחרונה". יפה. ביבי חוזר ואומר, שלישראל הזכות להגן על עצמה - בל נשכח, אם כן, שהקשר ההדוק עם ארה"ב ומחויבותה הם חלק חשוב מההרתעה שלנו. אם ביבי חושב שהוא שהזיז את ארה"ב לצדנו, שיהיה לו לבריאות.

בינתיים החכם בעת הזאת ייעץ לו: עשית את שלך. שב בשקט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו