בזבוז האנרגיה בפרשת הרפז

אורי משגב
אורי משגב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורי משגב
אורי משגב

פרשת הרפז אכן מדיפה ריח רע ומעוררת דכדוך, אבל לאו דווקא מהסיבות ששוננו באוזני אזרחי ישראל. יותר מכל, היא מהווה דוגמה לבזבוז אנרגיה ציבורית ומשאבים ממשלתיים. מאמר המערכת הקודר של "הארץ" (6.3) השווה אותה לפרשת לבון. בהיבט אחד היא אכן מזכירה את אותה פרשה: עיסוק אובססיבי של המעורבים, מלווה ברוח גבית של התקשורת, שלא עורר רגשה דומה בקהל הרחב. מרבית אזרחי ישראל התקשו לעקוב באותן שנים אחרי הסתעפויות העלילה, כפי שהתקשו להבין את הסירוב של בכירי המערכת הציבורית, ובראשם דוד בן גוריון, להניח לה. בנימה דומה ניתן לקבוע, שאת מרבית הישראלים העסיקו השבוע חשבונות החשמל המפלצתיים שהונחו בתיבות הדואר שלהם, או ההתעקשות של ראש הממשלה לגרור את אמריקה וישראל למלחמת גוג ומגוג עם איראן, ולא טיוטת דו"ח המבקר.

העיסוק המתמשך בנכלולי המעורבים בפרשה מדגים מצוין את נזקי ה"ביטחוניזם", שמקשה כל כך על המראת ישראל לדרגה של מדינה נורמלית. למשקיף מהצד נדמה, שכמעט כל הנפשות הפועלות, החוקרות והמסקרות משתייכות לאותו חוג סגור: גברים יהודים לבנים שמתייחסים לעצמם וללשכת הרמטכ"ל בחרדת קודש. הטון רווי פאתוס וזעזוע. שוב ושוב נשלף המשפט הבן גוריוני ההוא על אותה אם עברייה, בנה והמפקדים הראויים להם, בעוד פרשנים מהגגים על "פוטש" ומנפקים כותרות בנוסח "כך לא נוהג רמטכ"ל".

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

מה מקור ההיתממות הצדקנית הזאת? האם נושאי משרות בכירות במטכ"ל ובמשרד הביטחון נהנים מאיזו עליונות מוסרית? מה הכשיר אותם לכך? הם הלוא תוצריה המובחרים של מערכת הייררכית כוחנית, שפונקו ופורכסו במיטב המנעמים הציבוריים והתקשורתיים. רא"ל במיל' גבי אשכנזי חנך השבוע, בעודו בחיים ובלא שמץ מבוכה, שדרה על שמו באור יהודה. מי עוד בישראל יכול לחלום על כבוד כזה?

המחשבה שהמאבק על עמדות כוח במסדרונות הקריה יכול להיות חף מיצרים וצחנה לוקה בעיוורון. די באזכור העובדה שהשר העומד כעת בראש המערכת הבטיח את המשך תפקידו על ידי גניבת חמישה מנדטים מהמפלגה שבראשה עמד, תוך שהוא חובר לממשלת ימין קיצונית בניגוד גמור לאינטרסים של בוחריו. גם ההתנערות מבועז הרפז והצגתו כעשב שוטה היא מתחסדת. כך בדיוק נעשה בזמנו עם אלחנן טננבוים, כשהתבררו נסיבות נפילתו בשבי החיזבאללה. אבל האמת היא שהמערכת מלאה בהרפזים וטננבוימים: קצינים בכירים שבאים ויוצאים משירות מילואים, דלתות המערכת ומנעמיה פתוחות לפניהם, והם מתפרנסים מסחר בנשק ובידע ביטחוני.

ההיבט המצער ביותר בסאגה שמור למעורבות של מבקר המדינה, שמינה את עצמו לחקור את הפרשה במשך 14 חודשים אינטנסיביים. הלב נחמץ למחשבה על אלפי שעות העבודה ונפח המשאבים שהושקעו, בלא תרומה משמעותית נראית לעין. המבקר אמור לרתום את עוצמת משרתו לחקר נושאים מערכתיים שיש להם השלכות ישירות ורחבות על הציבור ועתידו, למשל קריסת מערכת החינוך או העדר מדיניות ברורה ביחס לפליטים ומהגרי עבודה; פיקנטריה ורייטינג תקשורתי אינם אמורים להוות שיקולים בבחירת משימותיו. ביקורת אמיתית של פרשת הרפז אמורה לפיכך לכלול גם את פועלו של המבקר, ולתהות בקול גדול: על מה ולמה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ