בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מכיר את הקו הירוק?

171תגובות

בשעשועון הטלוויזיה "אחד נגד מאה" ששודר בשבוע שעבר בערוץ 2, הוצגו לפני המתמודדת - אחות בעלת תואר שני - שמותיהם של שלושה יישובים: קלנסואה, טול כרם וג'נין. היא נשאלה מי מהם שוכן בתחומי הקו הירוק. לאחר התלבטות ממושכת, היא הניחה שהתשובה הנכונה היא טול כרם, וליתר ביטחון ביקשה את עזרתם של 71 המתחרים שנותרו במשחק. 17 מהם, כמעט אחד מארבעה, השיבו שטול כרם או ג'נין מצויים בתחום הקו הירוק, כלומר - יישובים יישראליים. קלנסואה, טול כרם, אריאל, חברון - כולם אותו דבר. הבו לנו כיפת ברזל מן הים עד הירדן, הפציצו חזק יותר את עזה וספרו לנו את האגדה על הישראלי הטוב שהזאב הפלסטיני המנוול זומם לטרוף.

אילו האמנתי בתיאוריות קונספירציה, הייתי חושד שראש הממשלה בנימין נתניהו הזמין את מטחי הרקטות על יישובי הדרום. הרי לא ייתכן שביבי לא למד, שאחרי כל חיסול של רב מחבלים כזה, שאין לו תחליף עד החיסול הבא, תושבי צפון הנגב נהפכים לכוכבי טלוויזיה. על רקע של ילדה עצובה משדרות, שנשארה בבית עם תחפושת כיפה אדומה, האגדה "נתנו להם את עזה וקיבלנו קסאמים" נשמעת הרבה יותר משכנעת. הרי לכם, ילדים יקרים, עוד הוכחה שאין שום קשר בין שטחים, שלום וביטחון. רק נשיא אמריקאי ששמו האמצעי חוסיין, יכול לטעון שנסיגה מקלנסואה - סליחה, מטול כרם - תסייע לו לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית.

הציבור הישראלי שומר באדיקות על זכותו לא לדעת. הוא לא רוצה לדעת שנתניהו דחה את ההצעה הפלסטינית לקיים משא ומתן על פתרון של שתי מדינות בגבולות 67' עם חילופי שטחים מוסכמים ופריסת כוח בינלאומי בגדה. אחרי "האח הגדול" קל יותר להירדם עם הסיפור על יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, שלא השיב להצעה של אולמרט לקחת את כל הגדה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

אז למה בעצם נתניהו לא חוזר על אותה הצעה וחושף את פרצופם האמיתי של הפלסטינים? למי באמת אכפת? אנשים שחרדים מפני "שואה שנייה" לא פנויים לשמוע שבעוד שבועיים ימלאו עשר שנים להחמצת יוזמת השלום של הליגה הערבית, שמציעה לנו יחסים נורמליים עם מדינות ערב בתמורה לנסיגה מהשטחים ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים על בסיס החלטת האו"ם 194.

ראש הממשלה צודק בהחלט, זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה. אבל לא מגיע לנו לדעת סוף סוף לאיזו מדינת ישראל הוא מתכוון? מדינה יהודית בגבולות מוסכמים ומוכרים? מדינה דו-לאומית ודמוקרטית בין הים לירדן? מדינה יהודית, פסוודו-דמוקרטית ומצורעת, שמנציחה את כיבושו של עם אחר וגוזלת את אדמתו? למי אכפת? לשלי יחימוביץ', שהעשרתם של כמה טייקונים בישראל מעסיקה אותה יותר מהעשרת אורניום באיראן? ליאיר לפיד, שאמר בשבוע שעבר בפורום סגור שהוא תומך כמובן בשלום עם הפלסטינים, אך לצערו הרב מאוד אין עם מי לדבר? הנבואה הזאת קרובה מתמיד להגשים את עצמה.

נכון, השלום והזהות הישראלית מטרידים את ציפי לבני, אבל כולם יודעים שהיא פראיירית. אחרת היא לא היתה מחמיצה את ההזדמנות להצטרף לממשלת נתניהו-ליברמן-ברק, בגלל סתם עקרונות. גם לזהבה גלאון יש מה לומר בענין הזה, אבל מי מתייחס לדיבורים של שמאלנים? ומה עם האנשים והנשים הטובים, שלא נשארים בכורסת הטלוויזיה ויוצאים להפגין ברחובות וגם בפייסבוק? הם עסוקים באיחוד השורות במאבק "הא-פוליטי" להורדת מחירי הקוטג' והשוקולד.

את המאבק על דמותה של המדינה שבה יגדלו ילדינו אנחנו משאירים ל"ישראל שלי" ול"אם תרצו". הפעילים שלהם יודעים היטב באיזה צד של הקו הירוק נמצאת טול כרם. הם חולפים על פניה מדי יום בדרך להתנחלות שלהם. אצלם הקו הזה נמחק מזמן, ביחד עם קווי יסוד של דמוקרטיה נאורה. בקרוב אצלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו