בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסור להקריב את העתיד

מדינאים שלא יעדיפו מלחמה עכשיו כדי למנוע אפשרות סבירה של מלחמה קשה יותר בעתיד – ימעלו בתפקידם. תשובה לדויד גרוסמן

260תגובות

הרבה טענות חשובות כולל מאמרו האחרון של דויד גרוסמן ("רגע לפני שהאוזניים נאטמות", "הארץ" 11.12), אך הוא טועה בטיעונו המרכזי - שאין לראשי הממשל זכות לגזור את דינם של רבים למוות, בשמה של חרדה מפני אפשרות שאולי לעולם לא תתממש. ההיפך הוא הנכון: אסור למופקדים על עתידה של מדינה להירתע מפני פעולה יזומה, הכרוכה אולי במחיר כבד בחיי אדם בהווה, אם הדבר עשוי למנוע בעתיד אירוע שמספר הנפגעים בו יהיה גדול בהרבה. נראה, שמאמרו של גרוסמן לוקה באחד מכשלי החשיבה לנוכח אי-ודאות, שחקירתם זיכתה את דניאל כהנמן בפרס נובל.

אקדים ואומר, שאינני עוסק כאן במדיניות הישראלית הרצויה בתגובה להתגרענות של איראן. אין לי את הידע הדרוש, והעובדה שרוב המתבטאים בנושא יודעים עוד פחות ממני אינה מצדיקה נקיטת עמדה מצדי בנושא קריטי. למרות זאת, אינני מערער על זכותם של גרוסמן ואחרים להביע את דעתם בנושא, גם אם יש בכך להערכתי יותר נזק מתועלת, בגלל ערעור ההרתעה הישראלית.

בכל מקרה, ברצוני להתייחס לפן העקרוני של הסוגיה - מאפייניה של מדינאות החייבת לפעמים לקבל החלטות שהן במהותן הימורים עמומים על קופה גדולה. מדובר בהכרח טרגי מבחינה מוסרית, המכביד מאוד מבחינה פסיכולוגית, אך אין בכך כדי לערער את עצם קיומו.

אי-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

ניקח דוגמה פשוטה: נניח שקיימת הסתברות גבוהה מאוד למלחמה בעתיד הנראה לעין, שבה ייפלו חללים רבים ושניתן, קרוב לוודאי, למנוע אותה על ידי התנקשות במנהיג הצד שכנגד - גם אם הדבר יביא באופן כמעט ודאי למלחמה מיידית מוגבלת, עם מספר נפגעים קטן בהרבה. רבים יגידו, לפי כשל החשיבה של העדפת ה"ודאי" על ה"אולי" בלי להביא בחשבון את העלויות היחסיות, שעדיף שלא להיכנס למלחמה ממשית, כדי למנוע אפשרות "היפותטית" של מלחמה הרבה יותר קשה. לדעתי, אם כך ינהגו ראשי הממשלה הם ימעלו בתפקידם. שכן, חובתם לדאוג לעתיד לא פחות מאשר להווה, גם אם העתיד אינו ודאי, אלא מדובר ברמת חיזוי כזאת או אחרת שאף פעם אין לסמוך עליה.

אם מלחמה בעתיד לא תגרור הרבה יותר קורבנות מאשר מלחמה בהווה, ואם אין אפשרות של ממש שהיא אכן תתרחש, אזי אין מקום ליזום את ההתנגשות בהווה. לעומת זאת, אם מספר הנהרגים הצפוי במלחמה עתידית גדול פי כמה וכמה מאלה שייהרגו במלחמה נוכחית, ואם ההסתברות להתרחשותה היא ממשית, גם אם כמובן לא ודאית - אזי חובה לפעול כעת. זאת, תוך הימנעות מהכשל של דבקות אוטומטית ב"ממשי" יותר, מתוך התעלמות מהאפשרויות העתידיות.

העתיד תמיד אינו ודאי, ובעידן שלנו, במיוחד במזרח התיכון, הוא מאוד לא ודאי. לכן הגישה המוצעת על ידי גרוסמן דוחפת בהכרח למדינאות שמבוססת על תגובות מאולתרות - גם לנוכח סכנות ברורות באופק. גרוסמן בוודאי אינו מתכוון לכך, אך אותו "היגיון" שהוא מציג במאמרו מצדיק גם דשדוש ישראלי בתהליך השלום. שכן המחיר שעל ישראל לשלם בעבור הסכם עם הפלסטינים ברור, ואילו הציפייה שהסכם אכן יקוים ויביא לשלום יציב בין ישראל למדינה פלסטינית אינה אלא הנחה בדבר עתיד אפשרי שכלל וכלל אינו ודאי.

אני סבור אחרת: קיימת הסתברות גבוהה שבהעדר הסכם שלום כולל במזרח התיכון תעמוד ישראל בפני סכנות חמורות שילכו ויסלימו עם הזמן. לכן, כדאי לה ליזום תהליך שלום כולל גם אם ברור שמדובר בהימור עמום, פרוע למחצה, הבא למנוע ככל האפשר מצב עתידי "פרוע" הרבה יותר. אך לא זו דרך החשיבה שאותה מציע גרוסמן.

ההכרח בהימור עמום וגם פרוע למחצה בהווה, הכרוך בעלות נוכחית של ממש במטרה לצמצם סכנה חמורה הרבה יותר בעתיד, חל במלואו על המדיניות הישראלית ביחס לאיראן. לכן ראשי הממשל חייבים להימנע מדרך החשיבה שמציע גרוסמן. מן הראוי שגם הציבור הרחב ישכיל להבין, שבמדינאות לפעמים אין ברירה אלא להמר הימור עמום על קופה גדולה, הגם שיש לשקול אותו בזהירות יתרה. חבל שמאמרו של גרוסמן מטעה את הציבור במקום להוסיף לתובנתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו