בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה ניצחון זה?

139תגובות

אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת בנה בנימין נתניהו את עצמו כמומחה ל"טרור". בעשורים שחלפו מאז אף ייחסו לו בסביבתו מדי פעם בכורה עולמית בכל הנוגע לזיהוי הנגע. אבל נראה שנתניהו והמדינה שסרה למרותו הספיקו לשכוח את הבסיס. הטרור, נשקו של החלש והעני, מהותו הטלת אימה על אוכלוסייה אזרחית רחבה. מכך נגזר מילולית שמו, ובכך נמדדת הצלחתו. העוסקים בטרור עיוורים לחישובים צבאיים קלאסיים בנוסח יחס האבידות ואטומים לסבל של הציבור שהם מתיימרים לייצג. בגרסה הפונדמנטליסטית, הם לרוב אדישים גם לחייהם שלהם.

הדיבורים הרווחים בישראל על "ניצחון" בסיבוב ההתכתשות הנוכחי מול פלג של הג'יהאד האיסלאמי נשמעים בהקשר הזה מוזרים. "שיהיה ברור: ניצחון בנוק-אאוט, לא בנקודות ולא תיקו", הדגיש ביום שני פרשן צבאי ותיק ומקושר. פרשנים אחרים, גם אם מדודים יותר, חזרו והזכירו את יחס הנפגעים בשני הצדדים (לתחושת הרווחה תרמה העובדה, ששני הפצועים הראשונים בצד הישראלי, אחד מהם במצב קשה מאוד, היו "עובדים זרים" שלא נמצא טעם אפילו לנקוב בשמם).

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

בליבת החגיגות הוצבה הצלחת מערך היירוט הצה"לי, לפחות עד ש"שגיאה בהזנת התוכנה" הביאה לנפילת שני טילים בבאר שבע. "מכסחי הרקטות", התפעמה כותרת ראשית בעיתון יומי, וראש הממשלה הבטיח להמשיך להתמגן.

פעולה התקפית יזומה ומחושבת, מלחמת ברירה, הכניסה מיליון ישראלים לקו האש. מסיבות הפורים בוטלו, גם הלימודים. 250 אלף ילדים חיים כבר חמישה ימים תחת איום רקטי. הם והוריהם מצווים להישאר בקרבת "מרחבים מוגנים", להגיב על אזעקות ולהישמע להוראות פיקוד העורף. עלות התפעול של סוללות כיפת ברזל נאמדת כבר במיליוני דולרים; לא נמסרו נתונים על מחיר שעות הטיסה והחימוש האווירי. כשנזכרים בהגדרות הטרור ובמטרותיו, החלוקה למנצחים ומפסידים נראית ברורה פחות.

התקשורת מתפלשת באירועים, תמיד בתוך גבולות הסדר והשיח הקיימים. תחילה מדווחים ש"צה"ל סגר חשבון" עם בכיר שהיה "בדרך להוציא פיגוע", אחר כך מצלמים ילדים זוחלים לתעלת בטון ומנציחים משפחה מחופשת בעת "פורים במקלט". אסור לדבר על סיבה ומסובב. אסור לשקלל את המחירים הנפשיים ארוכי הטווח. אסור לתהות, אם מיליון ישראלים תחת טילים ובלי פורים ולימודים אינם בגדר פיגוע ראווה רב נפגעים.

ראשי הערים והרשויות של הציבור הזה ממקדים את תלונותיהם בהיקף המיגון וקצב ההצטיידות במערכות היירוט. מדי פעם תישמע טרוניה מרירה על "האדישות התל אביבית". אבל מה פשר האדישות הדרומית, והלאומית, לתמונה הגדולה? כבר חצי שנה מספרים לנו ש"הבחירות באוויר". לא ברור לשם מה לקיים אותן, וודאי להקדים אותן, אם איש מהמתמודדים אינו מעוניין או מעז להציע אלטרנטיבה: יומרנית, רעיונית, אסטרטגית, חובקת עולם. אפילו כזאת שתתרסק בקלפי בפעם הראשונה או השנייה.

הישראלים שבויים במצב הקיים ומתמסרים לו בהכנעה. אומה שלמה, שבהקמתה היתה מופת עולמי של יוזמה, מסתפקת כעת ב"הכלת האירועים" או ב"ניהול הסכסוך", בעוד מנהיגה מנפנף במגילת אסתר ובמכתבים מאושוויץ. ההשלמה הזאת היא סמל לתבוסה, לא לניצחון בנוק-אאוט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו