בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוב לא רוצים לשמוע איומי שואה

תגובות הגיחוך והסלידה למשמע נאום נתניהו באייפא"ק מזכירות את ההדחקה המצ'ואיסטית, שאיפיינה את היישוב בארץ ישראל בזמן השואה

99תגובות

לאזרחי המדינה נדרשו, כידוע, שנות דור עד שהיו מסוגלים להישיר מבט אל מוראות השואה, אל פליטיה, אל עצם עובדת התרחשותה. נזקקנו לעוד שנות דור, עד שהתחלנו להודות, או לפחות להרהר, בטענה שהיה משהו קר ומנוכר בתגובת היישוב ובהתנהלותו גם בתקופת השואה עצמה. משהו עקום, שהתנחל עמוק בנבכי הנפש של האומה המתחדשת, ועיוות את הלכי מחשבתה.

הסיפור על דוד בן גוריון, שגער בפליטה שברחה מהמחנות והגיעה איכשהו לארץ בסוף 1944, על שהרצתה על חוויותיה ב"שפה זרה" (ביידיש), ממחיש עד כמה ה"מעשיות"-כביכול יכולה להעביר על הדעת. היה בכך, כנראה, שילוב של חוסר אפשרות מוחית לתפוש מציאות חסרת תקדים, בלתי נתפשת, לצד בריחה אל תחושה של אימפוטנציה מדינית מוחלטת. היא, כנראה, נתנה למנהיגות את הכוח להמשיך.

היו בוודאי מרכיבים רבים נוספים. היסטוריונים בעתיד, יחד עם פסיכואנליטיקאים, ימשיכו לנסות ולפענח את מה שהיה אז. כדאי להם ללמוד גם את מה שקורה כאן עכשיו. אם לשפוט לפי התגובות הכמעט-פבלוביות של גיחוך וסלידה שמילאו את העיתונות לנוכח הנאום מול אייפא"ק, שבו השווה בנימין נתניהו בין אושוויץ לפצצה איראנית - ייתכן שהתסמונת ההיא, כלומר אי-היכולת שלנו להתעמת נפשית עם שואה בכלל - טרם נרפאה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

"להשוות את גרמניה הנאצית לאיראן", פסק כאן ידידי גדעון לוי, "זה לגמד את השואה ולהוזילה... בישראל אוהבים את זה - בסקר... השיבו 98% (!) מהישראלים, כי השואה היא העיקרון המנחה החשוב ביותר בעיניהם, יותר מכל עיקרון אחר. זאת התוצאה של נאומי נתניהו".

במאמר ראשי, תחת הכותרת "קיטש ומוות", לעג העיתון על כי "כדי לתבל את נאומו באחד מאותם גימיקים חזותיים החביבים עליו, אף שלף תצלומי מכתבים שמהם משתמעת השוואה בין השתהותו של הנשיא אובמה להתקיף את איראן לסירובו של הנשיא רוזוולט להפציץ את מסילת הברזל לאושוויץ". וההיסטוריון יחיעם וייץ כתב ב-Ynet, כי "השוואת נתניהו לא הפכה את הכור בקום לאושוויץ. היא הפכה את אושוויץ לעוד כור, שעלול להיות מסוכן".

בתגובות הללו, וברבות כמותן, מבצבצת אותה הדחקה. אותן עכבות. אותו מצ'ואיזם חלוצי, ארץ-ישראלי, שכל כך התקשה לקבל את העובדה שמישהו מתכוון ואף מסוגל לרצוח מיליוני יהודים. אותה היאחזות כמו אז באמונה המנחמת: זה לא קורה, וגם אם כן אין לנו מה לעשות.

אמנם, אפשר להסתייג מסגנון נאומו של ביבי. "אם זה נראה כמו ברווז", הוא שאג, במעין הומור סר-טעם, אל אלפי היהודים המריעים. "אם זה הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, אז מה זה?!" ואולם, אנינות טעמם של מבקריו אינה פוטרת אותם מלהשיב על שאלתו.

לא זו אף זו. רבים רוחשים בוז וגם גועל למנהגם הנפסד של מנהיגי הימין, ובגין בראשם, לערב את השואה בכל מהלכיהם ונאומיהם המדיניים. בעשותם כן, פיחתו את השואה פעם אחר פעם וחיללו את זכרה. מכתבו של בגין לרונלד רייגן ב-1982, שבו גזר גזירה שווה בין היטלר בבונקר שלו בברלין לבין יאסר ערפאת המסתתר בביירות הנצורה, עדיין מהדהד לדיראון בקורות ישראל.

אך אין זה אומר שאנשי הימין, בעיקר קבוצת ברגסון (הלל קוק) בארה"ב, לא צדקו בזמן השואה, כשנאבקו ליצור לחץ פוליטי על רוזוולט למען הצלת קורבנות השואה - ונהדפו בסלידה על ידי הממסד היהודי והציוני. בין השיטין, בנאומו, עשה ביבי חשבון נוקב עם קודמיהם של המנהיגים היהודים שהריעו לו. רבים מבין המריעים הבינו זאת.

נתניהו עצמו ודאי שאינו חף מאותה נטייה רוויזיוניסטית לדקלום חלול, תוך ניצול ציני של זכר השואה. הוא גם ידוע ומוכר בארץ ובעולם כולו, לאחר שש שנים בראשות המדינה, כמי שמתחמק, מעמיד פנים, ואף משקר במצח נחושה בכל הנוגע לשלום עם הפלסטינים (וגם בעניינים רבים אחרים, פחות גורליים).

אך אין זה אומר, כי בעניין הגורלי המסוים הזה, הפצצה האיראנית, שהוא עוסק בו כבר 20 שנה, ובצדק, כמי שכפאו צל השואה, עמדותיו בהכרח מופרכות ואימרותיו ראויות רק לגיחוך ולגינוי.

חוסר הנכונות להבחין הבחנה כזאת, יחד עם עוצמת הפסילה הכמעט-אינסטינקטיבית של דבריו באייפא"ק בידי רוב הפרשנים בישראל - הם אשר מעלים את החשש, שמא "תסמונת השואה" הציונית מכרסמת עדיין בשוויון נפשנו, ואף פוגעת בשיקול דעתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו