בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשצדק אחד דורס צדק אחר

24תגובות

מאמר התמיכה של יצחק לאור ביו"ר ועד עובדי הרכבת גילה אדרעי ("על העיקור", "הארץ" 23.2) היה יכול להיות חשוב ומדויק, אלמלא נקט הכותב, כמו רבים אחרים, אסטרטגיה פסולה המקדמת מאבק צודק אחד על חשבון מאבק אחר.

צודק לאור, אכן אדרעי מותקפת משום שהיא מנהיגה הלוקחת את גורלה וגורל עמיתיה בידיה, ובכך מערערת את סדר היום הקפיטליסטי ומחבלת בהתענגות הישראלים למראה קורבנות חסרי ישע; התענגות הגורמת להם להיאטם לסבלו של "האחר" ולהתנגד לו, אם הוא יוצא למאבק על זכויותיו ללא תיווכם הקדוש.

אלא מה? בעודו משבח את אדרעי, לאור שם ללעג נשים אמיצות לא פחות, הפועלות נגד אלימות מגדרית של גברים רבי עוצמה. הוא בז למי שמעזות לצאת נגד כוחנות ממסדית וגברית והופכן למתקרבנות, מושא תשוקתו של ההמון הצוהל. אמנם, ייתכן שהמתלוננת על אונס היא לעתים מושא למציצנות ולטיהור מצפון קולקטיבי, אך לדידנו תמיד תהיה סובייקט אמיץ, לוחם ופורץ דרך.

עשו לנו לייק וקבלו את החדשות המעניינות ביותר, ישירות לפייסבוק

לאור משתמש במאבקם של עובדי הרכבת, כדי לחבל במאבק החשוב למען צדק מגדרי. מאבק המתנהל על ידי נשים שאינן יכולות עדיין להזדהות בשמן המלא מכורח מבני הכוח התאגידיים והמגדריים, שלצערי לאור הוא אחד ממייצגיו.

בצדק הוא בוחן את אדרעי על רקע מעשיה של דפני ליף. אכן, ליף וחבריה נכשלו, אך לאו דווקא בשל חולשתם לנוכח כוחות השוק הקפיטליסטיים, כמו שטוען לאור, אלא משום שכוחם נבע מנאמנותם לאידיאולוגיית "המדינה היהודית-הדמוקרטית". למרות יוצאים מן הכלל, בסופו של יום מאבק האוהלים הדיר את הפלסטיני מהמרחב הפוליטי ושיתף פעולה עם מדיניות האפרטהייד היהודית-ישראלית.

מהלך דומה אפשר לראות בהתנהלות השמאל החברתי בזמן המחאה. בעודו מנסה להגשים חלום יפה בפני עצמו, שבו יפו ושכונת התקוה הם חלק מאותו מאבק, השתיק את י' וחברותיה מיפו שצעדו עם דגל פלסטין, כדי ללמדנו שגם יפו וג'נין הם חלק מאותו מאבק. כדי להוציא את ההמונים לרחוב למען צדק חברתי, שיכפלה הנהגת המחאה את הגזענות המובנית בתרבותנו; כדי להגן על טיעונו, שיכפל לאור את השיח השוביניסטי המובנה בתפישתנו.

אפשר לטעון שיש כאן מבנים שונים של "המהלך הכפול": בראשון, משתיקים מאבק אחד כדי לקדם מאבק אחר שנראה דחוף יותר, ובשני מקדמים מאבק אחד כדי לחבל ולהשתיק מאבק אחר. אולם שוני זה הוא רק לכאורה. שני המבנים נאמנים לאידיאולוגיה השלטת ומשרתים את המשך שלטונה הדכאני הבלתי מעורער.

אם נבדוק את המושג "אחר" ונתייחס אליו באופן יותר דינמי, ניווכח לדעת, שהוא מכיל בתוכו גם את מושג "אח/ות" ולא רק "אחרות", אולי כך נוכל למצוא שפת מאבק מוצלחת יותר.

אביא כדוגמה את ליף. אמנם היא וחבריה כשלו בניסיונם להעניק ערך אוניוורסלי למושגים "צדק" ו"בית", בגלל התעלמותם הרועמת מחורבן הבית הפלסטיני (הפרטי והלאומי). אולם דווקא היציאה לרחוב העניקה לה את כוחות הנפש לחשוף את האישי מכל, ולומר בגבורה ובגילוי לב "אני נאנסתי בנעורי". כך נהפכה למודל עוצמתי לנשים רבות. עוצמה זו נתנה לה כוח לעמוד לצד אדרעי, אך עדיין לא לצדה של חנה שאלאבי, פלסטינית השובתת רעב יותר מעשרים יום נגד מעצרה המינהלי וההשפלות שהיא סופגת כפלסטינית וכאשה.

מאבק פועלות ופועלי הרכבת, המאבק המגדרי ומאבקם של הפלסטיניות והפלסטינים מייצרים יחד מאבק אמיץ לצדק ולשוויון. עלינו מוטלת המלאכה לשמר דיאלוג ומתח פורה בין המאבקים הפרטיקולריים והאוניוורסליים, וכך למנוע ממאבק אחד לכרות ברית נגד, או לשמש עילה לחיסול, המאבק האחר.

הכותב הוא מחבר הספר "מה רוצה יהודי?" על דו-לאומיות ורוחות רפאים אחרות (הוצאת אוניברסיטת קולומביה)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו