בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא לחשוב, להרגיש

44תגובות

חובה עלינו כבני אנוש לפתוח את שערי ארצנו בפני מבקשי מקלט סורים, בהם קשישים, ילדים ונשים, הבורחים מרצח עם. יש מצבים שבהם נגזר עלינו רק להרגיש. להרגיש, ולא לחשוב. להתחבר למהות הבסיסית שלנו כבני אדם ולסייע לחלש מאתנו, באשר הוא.

עכשיו זהו זמן שכזה, והיוזמה צריכה להיות מהירה וברורה. על מדינת ישראל לפתוח את שעריה הצפוניים ולהציע לקשישים, נשים וילדים ניצולי הזוועות בסוריה מקלט זמני. מסתור שפוי של חמלה ואנושיות. מקום לשימור חיים.

זה לא קל וזה לא מובן מאליו, וברור כי רבים יבטלו רעיון זה ויגידו שזהו מעשה איוולת להכניס אויב הביתה. אבל זוהי חשיבה וזה לא הזמן לחשוב. כעת זה הזמן להרגיש. להרגיש, מפני שלנוכח ההיסטוריה שלנו כעם, אין לנו ברירה אלא להושיט יד לשכנינו הנטבחים, בני האדם מסוריה.

בחודשים האחרונים מתבצעים מעשי אלימות בקנה מידה נרחב בסוריה הכוללים, בין היתר, רצח המוני ושיטתי של מתנגדי השלטון, מעצרים המוניים ועינויים, כולל של ילדים, אונס יזום של נשים עצורות והרעבה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית. למרות גינויים של מדינות שונות כמו גם של האו"ם, העולם נמנע מלפעול באופן יזום בכדי לעצור את משטרו של בשאר אסד ולהפסיק את הזוועות. נדמה כי לצביעות הבינלאומית אין גבול. נדמה כי אין גבול לאדישות של העולם, כולל של כל אחד ואחת מאתנו. ההיסטוריה ממשיכה לחזור על עצמה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

זה כבר כמה שנים שהעולם לא יכול להסתתר מאחורי האמירה "לא ידענו". הכל מתועד, הכל מצולם ומשוגר לכל קצוות תבל. לא לפני הרבה שנים, התרחש רצח עם בדארפור שבמערב סודאן. רשתות הטלוויזיה דיווחו והעולם בחר להתעלם. אינטרסים כלכליים ובמיוחד התנגדותן של רוסיה וסין, מנעו אז את ההתערבות הבינלאומית הנחרצת וכך נמנעה הצלתם של יותר משני מיליון בני אדם. רצח העם בדארפור נוסף לרצח עם אחר שאירע באפריקה ב-1994. גם אז, למול מצלמות העולם, רצחו בני הוטו מיליון בני טוטסי בתוך ארבעה חודשים, ואיש לא עצר את הזוועה. כולם חשבו מה לעשות. חשבו וחשבו וחשבו. האו"ם חשב וגינה, הקהילה הבינלאומית חשבה ושתקה, ארצות הברית התלבטה והתפתלה, אך שום צעד ממשי לעצור את רצח העם לא הונע על ידי המערב. עכשיו הם חושבים על סוריה.

נראה כי קהילת העולם מסרבת להפנים ערכים בסיסיים של ערבות הדדית, אנושיות וחמלה. קהילת העולם מסרבת להכיר בכך שיש מצבים שבהם צריך פשוט לפעול מכוח הרגש ולומר בקול ברור, שיש דברים שאינם נסבלים בעינינו. בימים אלו, כאשר אלפי סורים נמלטים אל מעבר לגבול, נדמה כי נכון יהיה לפתוח - באופן מסודר, מבוקר וזמני - את שערי ארצנו ואת שערי לבנו לניצולי רצח עם. זהו מעשה של חמלה אנושית בסיסית. מעשה של רגש חם וטהור של רחמים. אם נחשוב על זה, ייתכן שגם נמצא כי יש במעשה זה מן התבונה הגיאו-פוליטית.

פרופ' צבר היא ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו