בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחיות באי נחת

הקשר בין קפיטליזם לכדורים נגד דיכאון גלוי לעין; הקפיטליזם דוחף לצריכת יתר, גם של תרופות. על התרבות המודרנית, סבל ו"האח הגדול"

51תגובות

שערוריית התרופות בבית "האח הגדול" היא רק ייצוג אחד קטן לתופעה נרחבת בהרבה, שאפשר להכתירה כמאזן בין נחת ואי נחת בחיים המודרניים. בעבר האי נחת בחיים, או מהחיים, נתפשה כמשהו שצריך להתמודד אתו, סבל ומצוקה עד גבול מסוים היו חלק מהחיים, לא משהו חיצוני שצריך לסלק אותו. אבל היום אנשים רוצים לא לסבול, לא לסבול כלל, והם עסוקים ברדיפה אחרי האושר, מושג המשווק באגרסיביות בתרבות הקפיטליסטית.

הקשר בין קפיטליזם לציפרלקס גלוי לעין. הקפיטליזם דוחף לצריכת יתר, גם של תרופות. הקפיטליזם מציע אושר אינסטנט, וזה גם מה שמציעות התרופות הפסיכיאטריות. אבל כולנו יודעים היטב שבילוי בקניון אינו מתכון לאושר, שצריכת יתר רק פוגעת בחשבון הבנק שלנו, ושאנו מרומים ומרמים את עצמנו. היום גם רופאי משפחה רושמים ביד קלה תרופות פסיכיאטריות, כפי שרשמו בעבר אקמול, העיקר לעמעם את המצוקות. אבל אי הנחת העיקרית היא תוצר לוואי של הקפיטליזם, שבו צרכנות חסרת גבולות מזוהה עם עונג, והתסכול של אי קיום הבטחה זו מוביל לסבל נרקיסיסטי ולצריכת תרופות פסיכיאטריות, שמרבית הצורכים אותן אינם זקוקים להם.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

עוד כתבות בנושא

מבחינה רפואית, יש כבר די והותר הוכחות לכך שתרופות פלצבו עושות את העבודה לא פחות טוב מפרוזק וציפרלקס. יתר על כן, חברות התרופות מעלימות מהציבור את העובדה שמרבית הניסויים הקליניים שהן עורכות אינם מצביעים על תועלת במתן תרופות פסיכיאטריות במצבים של אי נחת או דכדוך או מלנכוליה, מה שמכונה בז'רגון הפסיכיאטרי דיכאון קל או בינוני. אבל מעבר לוויכוח הרפואי, שבו יש משקל מכריע ללובי של חברות התרופות, המרוויחות מיליארדי דולרים מדי שנה, יש כאן שאלה פילוסופית.

המחיר הוא לא רק צריכת חומרים כימיים חודרי מוח שהשפעתם לאורך זמן אינה ידועה, אלא גם עידוד של גישה ילדותית ולא מציאותית למסע החיים, הכרוך מעצם טבעו באי נחת. האם כדאי שנבלע ציפרלקס כדי למסך את האי נחת שלנו, או אולי מוטב שנפנים שהחיים אינם גן של שושנים? האם, כשאנו מוותרים על התמודדות עם סבל לטובת "אושר", איננו מצמצמים בכך את עולם ההתנסויות והתובנות שלנו?

רוב התרופות האנטי-דיכאוניות נועדו להעלאת רמת הסרוטונין במוח, אבל היום רופאים וחוקרים לא מעטים מערערים על הקביעה שהפרעה בסרוטונין גורמת לדיכאון. ספורט, כוס יין טוב, שינה טובה, כל אלה יכולים לעשות את העבודה, אז למה אנחנו בכל זאת מתמכרים לתרופות פסיכיאטריות? בדיוק מהסיבה שהרפואה האורתודוקסית מעדיפה לטפל במחלה ולא למנוע אותה. מדובר באינטרסים של תאגידים רבי עוצמה. במקרה של "האח הגדול", נחשפה הזיקה בין תאגידי תרופות לתאגידי תקשורת, ששניהם שולטים בחיינו, הקשר ביניהם אינו מקרי, כי לכל התאגידים אג'נדה קפיטליסטית משותפת, למכור כמה שיותר - תוכניות ריאליטי, תרופות, אשליות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו