בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולנו הדרום. בוז למרכז

26תגובות

בימים כמו אלה כולנו הדרום. לא חשוב איפה אנחנו גרים, אם בטווח הרקטות או לא, בימים מסוג זה, לנוכח הכוחנות, הפחד, הטרור, תחושת חוסר השליטה והאין אונים, כולנו מאוחדים מול האויב המתבקש היחיד - תושבי המרכז.

לא מוכרחים לגור בדרום או בצפון, אפשר גם לגור במרכז ולהיות נגד תושבי המרכז. כי להיות תושבי המרכז זה לאו דווקא עניין גיאוגרפי; זה הלוך הרוח האדיש והחסר אמפתיה, שהביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו, כלומר תושבי הדרום, כלומר כולנו. כולנו הדרום. גם במרכז. בוז למרכז.

זה קורה אחת לכמה זמן, כמעט כמו חילופי העונות ונדידת הציפורים. הרקטות מתחילות ליפול בדרום, ומאות אלפי אנשים עוברים למרחבים מוגנים. תושבי המרכז פיתחו אדישות, הגורמת להם לקבל את הרקטות כמו את פני היורה או החסידות שמגיעות מארצות הקור; אבל אנחנו, מאחר שכולנו הדרום, מסרבים לקבל את זה. אנחנו לא עוברים לסדר היום לנוכח המצב האיום הזה שבו מוצאים את עצמם מאות אלפי אנשים, כלומר שבעה מיליון אנשים, כלומר כולנו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כי בניגוד לחילופי העונות ולנדידת הציפורים, ההסלמה בדרום - למרות המחזוריות הכמעט מדויקת שלה - אינה קורית מעצמה. יש לה גורמים ברורים מאוד - רדיקליים, חסרי לב, מפלצתיים אפילו. לא, לא הממשלה. המרכז.

כשנופלות רקטות בדרום לא צריך להגיד "תל אביבים". איכשהו הצירוף "תל אביבים" נראה בוטה מדי כשנופלות רקטות, אפילו וולגרי. כי כשמדברים על הדרום - שטח עצום ממדינת ישראל - נהיה קצת קטנוני לדבר על ערים ספציפיות. זה נראה לא בקונטקסט. ואז במקום "תל אביבים" מעמידים מול "הדרום" את המקבילה הגיאוגרפית והתרבותית שלו - "המרכז". את "הצפון" אל תכניסו לעסק הזה; יש להם צרות משלהם, בסך הכל גם הם פריפריה, ועוד לא שכחנו את הטילים שהם ספגו במלחמת לבנון השנייה, שגם ממנה - הפלא ופלא - המרכז יצא בלא פגע. אל דאגה, גם למרכז לא שכחנו את זה.

בימים כאלה הגבולות הגיאוגרפיים של מדינת ישראל נהיים נזילים וגמישים לפי הצורך, וכמו שדרום הארץ לא בהכרח נמצא בדרום, כך גם מרכז הארץ לא בהכרח נמצא במרכז. הוא נמצא בשמאל. כי זה מה שאנחנו באמת רוצים להגיד כשאנחנו אומרים "לנער את תושבי המרכז מהאדישות שלהם". אנחנו בעצם רוצים לנער את השמאל מהצווארון המעומלן של חולצתו, להצביע ביד השנייה על הרקטות ועל מאות האלפים המסתופפים במקלטים, ולומר לו "ראה מה עשית. ראה ממה לא אכפת לך".

בימים כאלה יש מקום לאשם אחד בלבד. זו אינה הממשלה; איך יכולה ממשלת ימין קיצוני להיות אשמה בדבר כזה? הרי המיאוס שלה מהערבים גדול לפחות כמו שלנו, אולי אפילו יותר; הלוא חיסול שמתבצע כדי למנוע פיגוע מקדש את האמצעים, גם אם אין ודאות שימנע את הפיגוע. העיקר הכוונה. האשם במצב בדרום גם אינו בפלסטינים. כמו שלא מדברים עם טרוריסטים כך גם לא מדברים עליהם; זה משעמם. זה לא רלוונטי. זה לא יוביל לשום מקום. בימים כאלה יש מקום לאשם אחד בלבד, גם אם לא נעים לקרוא לו בשמו המפורש. הרי זה לא הזמן להטיח האשמות מפורשות. בימים כאלה כולנו מאוחדים, כולנו עם אחד, נגד האויב האנטי-ציוני הלוגם אספרסו.

בימים כאלה וגם בימים אחרים, השמאל בארץ הוא מיעוט נרדף, שטופלים עליו האשמות ככל העולה על הדעת, גם בדברים שברור שאין לו כל קשר אליהם. זה קל, והוא גם לא יכול להתנגד. נראה אותו מתנגד לעם אחד מאוחד וחזק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו