בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרבה שפות, מרבה דעת

14תגובות

בקמפוס של גבעת-רם בירושלים יש קפה ושמו "העברית". שם ישבתי וקראתי את דברי נשיא האקדמיה ללשון העברית, הפרופסור משה בר-אשר, שמחה על החלטת האוניברסיטה העברית לחייב את תלמידיה להגיש עבודות באנגלית, ונזכרתי בסיפור שלהלן.

ב-1913 התחוללה בחיפה "מלחמת השפות". היא הסתיימה בניצחונה של העברית כשפת הלימוד בטכניון, בניגוד לדרישתה של חברת "עזרה", שטענה כי הגרמנית היא שפת המדע. באותה שנה הוחלט בקונגרס הציוני להקים אוניברסיטה עברית בירושלים, בהר הצופים. לחנוכת האוניברסיטה ב-1925 הגיעו שועי הארץ והעולם - הרב קוק, המשורר ביאליק, המדענים איינשטיין ווייצמן והלורד בלפור, אולם אליעזר בן יהודה נעדר ממנה בהפגנתיות, כי לדעתו, ל"בית מדרש עליון לחכמות ומדעים" ראוי היה לקרוא מכללה.

סיפור זה ממחיש איפה היינו אז ואיפה העברית עכשיו. נעמה שפי רואה דמיון בין אז להיום בכך שהעברית איננה שפת המדע של העולם ("שילמדו לחשוב", "הארץ", 2.3). אבל אז לא היו ספרי לימוד בעברית, העברית המדוברת היום-יומית היתה צעירה וחסרת ניסיון והמדינה טרם נולדה.

כיום המצב שונה. בפעם הראשונה בתולדותיה, עברית היא לא רק שפת אם שהיתה לה עדנה, והיא לא רק שולטת בכוחות השוק, אלא היא השפה הרשמית הראשונה של המדינה. ראשונה מבין שלוש - עברית, ערבית ואנגלית, בסדר הזה. במשך שנים שמרה העברית על העם. האלפבית שלה שימש לו מולדת ניידת ובאמצעותו כתבו את לשונות היהודים, כמו יידיש, לאדינו וערבית יהודית. אין עוד שפה בעולם שגייסה באופן כזה את הכתב שלה.

עכשיו אנחנו צריכים לשמור עליה. אנחנו שומרי החותם. התרבות העברית - שרבים וטובים הטילו ספק בעצם הסיכוי לקיימה - משגשגת, הרבה בזכות החיבור בין הארץ והשפה. גם אם האנגלית היא שפת הפרסום, העברית היא שפת הקיום. לכן השאלה איננה באיזו שפה אחת יכתבו עבודות באוניברסיטה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

מעולם לא הסתפקנו בשפה אחת. כך בגמרא, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום". כך אומר התלמוד הירושלמי: "ארבעה לשונות נאין להשתמש בהן בעולם: יוונית לזמר, רומית לקרב, ארמית לקינה ועברית לדיבור". כך - טוען פרופ' ישראל ברטל - כשמנדלי מוכר ספרים כתב עברית במזרח אירופה, נדרשו קוראיו לחמש שפות: עברית על הארמית שבתוכה (שתיים), יידיש, שפת המדינה (רוסית או פולנית) ושפת המקום, שכונתה "שפת הגויים". ובארץ, ביישוב הישן, דיברו ארבע שפות, בהן עברית וערבית. כשסבתו של אביעד הכהן יצאה לקניות בשוק בעיר העתיקה בירושלים, היתה שואלת: "הדא מראנצען כמה קוסט?" כלומר, "תפוזים אלה כמה עולים?"

ריבוי לשונות היה אפיון יהודי בולט, ובמדינתנו חמישית מן האזרחים הם דוברי ערבית. כדי לכבד את המורשת עלינו לדבוק בחינוך רב-לשוני. ולא צריך לדאוג. במקום לחשוב על הראש כעל קופסה, שהלשונות מתרוצצות בה ומתחרות על מקומן, עדיף לדמותו ללב אוהב, שמתרחב עם כל ילד. כשיודעים לכתוב בעברית, קל יותר לכתוב באנגלית. כשלומדים ערבית, מבינים טוב יותר עברית. ולכן יש לכתוב עבודות - קודם כל בעברית בתואר ראשון, ואחר כך גם באנגלית, בתארים מתקדמים.

עלינו ללמד כבר מגיל רך את שלוש השפות הרשמיות של ישראל - עברית, ערבית ואנגלית - ולהציע לדור העתיד גם חוסן תרבותי, גם יכולת להצליח בעולם הגדול וגם צוהר לתרבויות נוספות.

ד"ר ולדן היא האוצרת בהקמה של מרחב השפה העברית בראשון לציון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו